Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 44

44 איזן מעין, ויהי מעיזה גא מן צלמנו זאזהנו דבק מאח. מאז והלאה שקד על דלתות החזרה ואסנמה הסח דגל השגתה מורהו והנהגהו לרגל המלאכה. הוא היה לו לעינים, וישם פעמיו בעקבותיו, פי צהולן אח חכמים יחכם . ויעבור עליו לוח קנאה סופיים, ואש לא נפח בסכמה החלה לנער בקרנו, ותלך הלון וגמל עדי היותה לשלהבת יה, מהלקחח עדי תהומות החכמה, ואח מימי התבונה כליל לחכה . — ויהי מקן שנסים ימים ויסע משם ויכו אמלו במקו- שנת הקדושים אשר בארן נקיק פרעתנורג, ומשם שם פעמיו לק׳ק עלעניעש ומשם פנה לקי ק געביעש יעיא. למען תפוח הסכמה ולהגדיל תורה והאדירה. בהיותו צנן ארבעה ועשרים שנה הגיעה לו עת דודים ויקס אח מער משפחה יקרה את היצעל נח הגביר המפואר ר' אליהו פפייפער מקיק געניעש לו לאשם. והיא היסה לעזי מגדו וגמלתהו עוב ולא רע צל ימי חייו. ולא ארכו הימים וישימו אנשי עדת געניעש את עיניהם עליו לשוס אח משמרת הרבנות עליו ולהנחית בכתר המורים, כי אלה׳ם חננו ביקרת רוח ובצחות השכל, נצמאון שהה ממימי התלמוד ופנינים דלה מפהומו, דנם במדעים אשר אין חזיונם עוד נפלן נימים ההם נפשו חפצה, ולחוק ולא יעבור פיתה לו לאחת בזה ולבלי הניס ירו גם מזה. אז החל שמו להיות מהולל בשערים אמח אספי ושמפו י.טונ נודן> למרחוק משמן המר. ויואל הרב לשנת אתם ולשאת במשא הקודש, ויריעו כל העם משמחה, ובלבם ובבשרם בתנו רננה לאל מ׳, כ׳ נפל גורלם בנעימים למצוא ראש זאב לבית אנותם כמוהו, וליהודה יודו אחיו. על כי מלא בקשחם וקרנו רמה נמוד. אן לא ארכו לו שם הימים, ני כמעע אסרי חלפו לו שש שנים לשנתו בקרבם, גזרו ואמרו אנשי קיק פראתניעץ לנעוע נצר נחמד וילד שעשועים כמוהו לנוער בכרם אמונת זסורת ד׳ צבאוה. ויחע הרב ממושבו הראשון ויסן שם נשבח תסנמוני. גס פה נשקפו חמיד פרמי ההצלחה בעד אשנבי חלונותיו, כי לכל דרכיו ופעליו אשר פנס אלימו הצליח ד׳ נירו ועל ימי חייו שושנים ופרסים השתרגו. גס שם לא אסל לשנס ני אם שש כניס נ׳ אנשי עדת פעקט קראו אמריו מלא לעזרת ד נגנורים למלאות ידו להיות למו לכהן מורה צדק ולהאכילם מפרי ה לו ליו ולהאציל עלימו מיומו. ויבא עליהם בחודש העשירי נשכח תקציו לפיק וליהודה היחה אורה ושממה וגדול כבודו האחרון מן הראשון, וישב בקרבם עדי יום מוחו אחת ועשרים שנה, ונינימו שתים עשרה שנה פקע ושאנן. אן מאז והלאה קל צל השלום ממנו, מלי שדי כאבני נרד על ראשו התגלגלו וחמתם שותה לוחו. כ׳ בעת ההיא נשאו גוי על גוי חלבם למלחמה וריב ושענה גלו בארן, פחד פחדו לאומים ולעדה אחזה יושבי סבל. יד המרד והמעל התרוממה בזרוע נעויה להלחם עול אדונינו המושל האדיר הקיקל פעלדינאנד הראשון. ויהי כאשל גברה יד האויב נסחלה וסנסן דה בכל מדינה ומדינה אל המורים ודוברי צחות, להעין! מלתם לעונתו ולעורר אם לב הכם אל ממשלתו, וכל איש ואיש, אשר ימאן לעבות כדברו, אמס דתו להמית, ובראותו כי אין משעול לנעות ימין או שמאל ויחל למשמעת האויב להנצל מידו. וידבר בתג השבועות בשנת סייע לפיק על אודות הדבל הזה נקהל עם רב, אולם שכל אס דבריו ני היו מחולאיס בפז מזוקק שבעתים, ויתחכם ויבחר באמרי פיו דדן האמצעי. לבלי התקרב לזה ולבלי התרחק גם מעבר האחר, כי החכם ירא די ומלן הנהו ואן בעבור הפציל גו ׳המערב עם שדנים . ויהי מקן ימים אחדים גברו אנשי צנא עםעעללייך וימצאו ימין שונאם וכל עדסם הכו נפי חרב, המה כרעו ונפלו ואנסנו נשם אלהינו גדגול* והאנשים לשד דרשו עוג לאויב והמו למבל אזנס לעורר אח לב העם אל ממשלתו ולמשוד אם לבם דיי־ורניח, גם המה נשאו אס עונס . ואז שמו גס את הרב בבית הסוהר כעשגוש חדשים ו בקשי להמיתו. אולם צדיק מצרה נחלן, ואם באו גס מיס עדי נפשו, מעוזו בדי. וינוקם הדבר ־וימצא צי צא החעען! נילעעה המעל רק מעני ממת המציק, וצא הלביש קללה כמדו אן למגן סוכן אח ראשו ביום נשק. אסר הדנלים האלה התקדרו בלחן ימוו וכל יתד שנותיו כלו ניגון ואנחה, כי מלוב הפחד והרעדה אשר קיוהו לעת הצרה ׳ובימי עברה נר לשו רמותיו ועציויי עמכו, ומאז חלוצים ימין ומספר שנותיו חצצו, ני מקן שגע שנים הבלי מות אפפוהו, ונפשו עזבה אס בית הסומר ביום השבי ע׳ ניסן סרייז לפיק, בי ד' לקר אותו ואיננו. מדבק לשוני לחכי להגיד שוד ושבר כ׳ עצמו מספל. אין אומר ואין יני-ר בלי נשמע קול זעקה גדולה ומלה ויליל שבל מכל עבר. עדתו במל תשתפד געשה, ני ■ % ויכה וייה לא יגיה אורו. נפש בניו תשתוחח בי מע אביהם ונזרם נלקח מעל רחבה, גג הרבנים מורי מקהלות ישורון מסביב מהרו לבוא בשמעם אס אפר נעשה וני נכבה אלון ד׳ לספוד לו ולבכותו וירידו בשיח ויהמו, וביסוד הרב המאיהג החנם הסוקל הבלם יוו׳ה ליבש לען! נ׳י איש דובר למוש, הוא סעד עליו מקפד מר בעוג עעס ודעת.