Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 38

38 והשונה. גלתה השנינה ע«הס, והוא רוח הקודש שנמו. "ההוא יומא נשיב על()ינון דמתעסקין באוליישא בנין שנינשא דאישהכש בינייהו, והוא לוס ד׳ העומדת בשוהם \ בההוא לומא איהשניד ק לא ויישא ההי לאינון דמיהין דשינשא נרווליהן,והם הס הדגלים מלינ׳ל באנוס : בנל יום ויום בה קול יוצאה מהל שולב ומנסה ונו׳ יעו״ש ושם ושים עינך עליהם . והמצא שבולם ננונה אמס למו (שי׳ זי) ונל שעדו הציך השדה, נל החסד דענדין נגלמייהו ענדין, נגמלס הסד לגופם ולא העמידו אוהם על דין שולה , ומקילין לעצמם לקבל פלס שנל לב, ומהמילים לאהלים וקולאיס אוי למישנוהן פסו לעיה ולא ידעוני בנפשם דנלוזאת , והם הם העיה הגמולים — נהגמלא אשל לו, אבל העם והבליוה שלא קלאוושנו, נקלאים שבלים ולעים, השהם נננעיס להח״ש האמתים, ומקבלים עליהם דבלי שבלוח מהחבלים המחבלים הלוח להגון», ואוי לעס ולנליוה שנהנו פחם לעיה שקלא ושנה ולא שימש היש ומולה ושונה נאולחו,נההוא זימנא ויזנול ני נשל המה לוס הולך ולא ישוב, ולא א יה ו לומא דמשישא׳ דיחיב נין עניים ואינו מבקש בלננוח וגדולה , וגם נשינוא יבוא נעני, ונניז יהיה לונב על השמול, ני יקוים נמו: ואת לושי אהן נקלננם ועשיתי אש אשל בחוקי הלנו והוי יחזקאל ליו, ני השאח( לושי בקלננם אז חנינו לפעמי ומדלשי החוקים, וביום ההוא ילהק שוש , ותעשו בלב שלם אח הטוב והישל גס בעיניהם וי לון מאן דגלמין לון דליזול מן עלמא ונא יתיב לעלמין, דאילון אינון דענדין לאולייסא יבישין ונו׳ וי לון דגלמין עניוחא , הי אין עני אלא בדעת, ודעת שסלח מה קנית, וחלב ובזה ושלג ואבדון בעלמא, וההוא לומא דאיסתליק איהו לוש א דמשימא המה דאתמול, ואיהו לוח הקודש ואיהו לוס שהמה וגינה, לוח עצה וגבולה , דוח דעת וילאח ד׳. והם הם הדגלים הנאמנים מלימ על העוסק בחולה לשמה בלויה ק שנו ובה, ונלאותו הי זווג ם עולה >ןה עושה אותם לאבא ולאמא לתולדות הלעיונוח, והוא הנן הנולד מדוח קדשס — (ההמשך גמחגלה הנאה אייה). (סי׳ זי) מדלש ביל ל׳ ס«א ולבנןדנין נשם דיי אין לך הליום ויום שאין הקניה מחדש הלבה בניד העליון ונו' אפי אותה הלנה היה אבלה ם •ודע, הי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, והוא מסבב אס הלינתם, ונהל יום ויום הוא מחדש הלינות או הלנות מעשה נלאשיש, ואנלהס היה יודע דלהי די נהטנע , נמאמלם (ילושלמי סוטה) פלוש אהבה נאנלהס ונו׳ אנלהם עשה יצ״הל טוב איל אשא והפשיל עמו ונו׳, ני לוח ד' אשל נהלנו סבב נהל יום אח הלנחו לפשל עצמו עם דולו לפי העת והמקום והיה יודע חידוש הנינוח העולם ודיא לפי המקום והזמן, ונאזנים פתוחות שמע לההוא לוחא דאתענוד ק לא — ולהבת קול היוצאת מהל שולב ננל יום ויום, והשמועה הזאת לא נאה לו מחוצה, לק מה לוש והשנינחא דאישתנש בו, ובחידוש הלנה הזאת בלוש העת , היה •נול לה לוך נגד לוחות של נל איוא. "יי« - אהבת אם. מיתריה יביעו עצמת רחשותי, יקרת אהבת אם, חמרת כל מלות. מי יפתח שערי שמים לעתירות׳, מי יתנני נופת להמתיק חייך, מי יתנני שושנים למצעדי רגליך! אך אמך עזובה. פוערה עניה. יועם הזהב ישנה כתם ההצלחה גלמודה נשארתי על־ תבל שאיה ומאין אביא להעניקך ברכה - טעינות חלבי חרבו דללו עם מקורי הברכה הלכו וכלו. רק אתה בן בטני מעין שמחות׳, הודך אחזה אשתק לשבר Jacob Dtbring. שם לפאת המטה האם יושבת אל פני הילד דומיה צופיה, חזיונות שונות בדמיונה שואבת ומנעימת המראה נפשה לה חיה, בערש המנוחה בנה שטוח והיא תניעהו למען ינוח. - ׳הוי בר נדרי! מתנת שמים. •אביך הלך למרחוק ואני עזובה, אך אתה נחמתי וחמדת החיים ואליך רננת לבי שי אקריבה - מוץ מרגוע משינת המנוחה שקד לעצמותיך ולחיתי ארוכה. מי יתנני כנור להנעים רננות