Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 36

36 הדברים , ואין הנל נקיאין נלישנא, ונילאו נגפפו פן יחטא בנוגח וחיוח הרוחני פנדגרים, הוא הולך אל הרואה ואיש הרוח אשר רוח ד נו ניבא לפמוט אל הנהן וה>.ופט אפל יהיה נימים ההס , הנקרא מהס ליע אוהב אח המקוס אוהב אח הבריוח ונוי. וגס הוא מקרבן לסיח לשמה, כ׳ הוא איש אשל רוח יש ני שיכול לה לוך נגד לוח של כל איוא •שפלי פנמק) ומשוך 1ה הוא נא לשמה , אבל הכא מייל• נחלמיד שכנר ההלנוה נידו, וקרא ישנה כי קסם סלמיד הוא , ■כל פפואלין אוחו דבל הלכה בלמודי ואפי׳ נמק׳ כלה ואומר (קי׳ ד׳)(קדושין י״ט חעניח י׳) וחקלונו הוא: שאינו יודע אח מחקור ידיעחו ולא שתש ס״ח , ואדרבה פולש עצמו מח״ח האמחיס ומחרפה נמלאכחו, (קי׳ ה׳) נאמרו שנבל ■גמל מלאכחו, ויצא להורוח -וללמד ולהכריע אח אהלים נאלחוחיו, וכן הפולש עצמו מס״ק האמהים , כאילו פולש מן החיים ומעך החיים, ושגגח שלמוד נזה עולה זדון, נהלנהו נעשיס לו קם המוח נהליכוח העולם, ואינו יודע להלוך נמו נגד החיים , ונוח לו שלא ננלא (נלנוס י״ז) והרי הוא כקטן שלא כלו לו חדשיו וקנפל שאינו חי, ולנים חללים הפילה, זה סלמיד שלא אגיע להוראה ומולה (קוטה כ׳׳נ) והחולה חוגלס שק ומסאנלס ■על הנפילים כמין נהמה חיה ועוף נצולח אדם, יאומלח עשוני נצי כקרח עעם המפלח אה בניה למיחה ואבדון, סחס ני מוצאי מצא חיים. ומצמיד כזה נקרא מחכמי האמה נשם ע״ה כוחי ומגוש (קוטה שם יעו״ש) וכל הרואה בעין פקוחה פה ונפקחים מ״ט ויחל עקומוח המדברים נגנאי עיה , ילאה כי לק נדלן גוזמא פנו זאח צסלמידיהם למען זלזס ואיים והפסיד אוחס ולקול מדרפס דלן המום והחושן נכחוב (מסלי ה׳) דלני שאול גיחה יולדוח אל חדלי מוח. ועל כי השונא הזה יושב בקרבם נקודלא דרבנן, ונמח באוהל של חולה , וקרא ושנה והוא חוטא ומחטיא אח הלנים, ננחנו חוקים אשל לא יחיו נמו, וחומק נפשו ונפשם, ומשניאיס אח החולה בעיני הנריוס , ע״נ שפנו כל חמסם עליו ודנו אוחו כנזוף ומנודה , ונדרו הנאה ממנו, והוא כנדרי זליזין צזלז להחלמיד וצתס להם מולא , לנל יהיו כהמולה מקצולי הדינים אבל באמם לא הלנו נובלים האלה במקלה אמח , ולא אמרו בפיהם זאס רק נדלן מליצה. ועוד זאח נ״ל מה שהנהיגו ניו׳נ לפני כל נדרי וכוי להחיל ולהחפלל עם העבריינים , הסנונו נמלח ענליניס לבת הזאת העוברים מדרן הסייס ועוזבים אלמוח (ק" ד׳,) בקפלי. עקב איסא לשנ״י אומר הלי הוא אומר נפש שנעה חנוק נופח, זה חלמיד שלא "למי משחלקו, ונפש לעבה כל מל מחוק, לא היה אלא מי שלמד: ע״נ, וביאור הדנלים הוא, אף שהוא סלמיד וקרא ושנה ערקו מאה פעמים, אבל לא למד עוד פעם אחד מחקילחו לדרוש אחא טעמי הדברים, הוא נפש שנעה , ומקחפק עצמו במלואח נליקו נהלכוח בלי טעם, ■נפש כזו חבוק נופח, אבל נפש לענה אחרי ונר ה נוח ן טעם, טעמי לומניוס החולה, בל מל מתוק , ני נחנונח לבנו יהפוך גס אח המל למחוק, נהסנלין מהדברים הנוחניס טעם, וכל הלבה והלכה אה שהיא שגולה נשפחיו, הוא לועד וחוזר ולומד אוחה מתחלחו בטעמה . ונוצל חאנה יאכל פריה (משלי כ*),) בכל זמן שהוא הוגה בדברי חולה ימצא בה טעם (ע׳ עילונין נ״ד גי). (קי׳ הי) ואף ני'הוא מחלפה במלאכתו, סכם עצל בעיניו משבעה משיני טעם,(משלי כיו) כ׳ זקני ע יה כל זמן שמזקינין דעחן מחטלשח עליהן, ואין כחו אלא בפיו, וכמאמר .המלין, .הריקות ויוסמן שכלו ינעים לקולו כקול החוף והחליל.'ובקול ענוח יגבר על השבעה עשיני טעם', ומקיל שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, ביראתם ממאמר החנם: אל סען ונוי ונחקלון ידיעתו מצא ססחנולה להממור, ולהניא על כל ספק וספק מחקלון הידיעה נפלה וקרבן על אחת שנע, ומאבד ומחיש ממון וכס מהשומעים לקולו, ונקרא חוטא ופרוש שכמי שנם הסמור, ושכם בן ממור, לקבול עד בלי די, ואם ני רובצים חסח משאם לפסח חטאם, בחטאם על נפשוחם, דרכם באפלה לא •דעו נמה ינשלו. והמה מוכים נקנולים וילאו למצוא הפחח חטאם, ובמאמרם על .הפקוק : ניטאינם יודעים לעשות רע, א׳ה צדוקי נינהו, אלא אל תה• ננקילים שהם חוטאים ומביאים חטאת ואינם יודעים ונו׳ כי בלובאולחו ישגה, וימות באין מוסל . ,ומקל צב לדעס אולחו, .ואדרבה הוא חושב כי מצוה עביד בזה, ונשים באות מאירוח אותם בדברי טפלות ומנהג נשים זקנות , והם מאכלים בטליחס גם דבלים הברורים -.כיום צחוליד חק קבוע וקצוב, אט'פ שאינו כחוב, ועושין מהחולה קרדום לחפור חנל . מצוה בקברי מסים , ולחצוב נהחיים, ו לקצן רגליהן שלא יהיו מכס המהצכין. ונעמידתן להכות על שבמן נמנות פרושים שנדו מלבם, והיא היא המנה אשר צא כחובה(דבלים כיה) גם כל וכל מכה אשל לא כסיבה בק׳ החולה.