Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 35

35 (סי׳ בי) כי אכף עליו פיהו, ופי כחיל יפרוש אולח כחמור ניעי, ונקל! איל הוא «ליס קולו לכדוה ולשמה ולרדוף מד מרמה, לכל «י אשר נסן אלהיס בו לוח חצ«ה ונינה , ולהוגה בחון מפורש והיס שכל. כי אחרי שברו לעצם ההורה, ובהללו הבחירה ,מהרעיונות, ורוח העם מעלמוחם, הוא נותן לחון פיו עצם הידיעה מפי ההלכה והשמועה, אפילו שמע מעוף הפולח עליו נאויר ומנשים מחלות נלבנה , ואמי׳ שהוא מקטיר לעצם הידוע ועושה מעשה זרים אשר לא שערום גס אבותיו המתים. הוא מדבר נכפה ומשוגע ומבנה עצמו בשם ידעוני(עיין רמב׳ם פ״ו עיז) ומכה באלפיו בלחי הסמוי אשר לו. ומעסה נשוב לדברי לבא האומר: עלפהו כמטר: כ׳ גם תלמיד זה הוא סופן ומשפן המעל לא למטרת החיים, לק הוא פוסק ומפסינן נמים הרעים הללו להיושנים בחושן ולהולב׳ דרן לבל ישיגו ארחות חיים. וע״כ פנה ערפן לו(ע״ן מהרישא שם) כמו עוברי דין למטי , ובזה תמדוד לו כמדתו, בראותו לק מאחוריו ולא לפנים למרוח מידת החכם שעיניו בראשו, ונעשיח לו סם מות, ב׳ אסרי שנחנו השכל בשפל, וישח אדם וישפל איש לדרוש רק אל המתים , הוא נותן נזה חוקים ומשפטים . אשר לא יחיו נמו בהעת והזמן שעומדים בה, ומחריב אח העולם ומחלל את התורה לעיני האנשים , בדמיונם אותה לאפה יטה וסרת טעם. ועליו אמר ריניל (אנוס שם) בכל יום ויום בת קול יוצאת מהל חולב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכוי יעויש, ועיר גם גופו מחולל על הבריות ונקרא נזוף ויהי בעיניהם כנפש חיה ונהמה. ולי בנאה דן אותה בגזירה שוה לעגלה ערופה, גם עליו יסודו הזקנים והחכמים שהוא ע״ה אף שקרא ושנה, כ׳ לא שמש ח״ח ולא עשה פרות, והוא כעגל לא לומד אשר לא משכה נעול, וע״כ לא ימשון צם להאנשים נעול, ודינו בעריפה והולדה לנחל איתן, ונהנזלם ממנו ישאל הוא נעצמו ויראה אח ביתו בהנחל,התקיף והקשה אשי לא יעבד ולא יזרע . ויי יוחנן מדמה אוחו לעץ היער ואילן סלק ודן אותו בהשחתה ובליחה , כי הוא דומה לעץ הנוער באש המתלקחת נחון אבני הנרד. ואם לא תשחית וכרס אותו, ינעל מגדיש ועד קמה , בכה תלמיד זה בהתלהבות אפו באש זדה והאשה היפה וסרח טעם, ואשת הזאת נחנה לפיד בוז בידו, ו מ לפיד הזה נכנס כמין שני מוטי אש לחוטמו לכלות אח נשמתו ורומו, בשליפת נשמה ונוף קיים , וגס היא כססה את פניה מלפניו אסרי כי חשב אותה למאורשה לו (פסחים שם) והיא מתקרבת באור פניה ויופיה לכל מי שנא ותלמודו נידו לגלות פניה בהלכה, ואף כי היא בת שמים הוא ימשול בה ונקראת על שמו ואליו תשוקתה, ני הוא נא עליה נדרן הארץ, וד״א קדמה לחולה, ועיי הדיא היא נעשית אם בל מי, וכפי דרשתם על הפסוק חזה (כתובות ס״א) לסיים נחנה ולא לצער צחנה, ובראותו זאת בעין נשר, יעבור עליו רוח ואש הקנאה לעשות כבעל נח הפלשתי, וילכוד שלש מאות שועלים קטנים מסבלי ברמים, ויקס לפידים מסועי האש היוצאים מחוטמו ויפן זנב אל זנב (סי׳ ג,) ושם לפיד אמד נין שחי הזנבות לשלוף להשחית ולתכלית נשמח התורה והמושכלות הישרים והענוים הרואים סיים עם האשה, ואומרים שמור מצוחי וחיה. וע״כ קדמה ו השמיחהו והנליחהו, בי אין נלבה נו ומאן דמכסא שרגא דנפטא אין נו משום בל תשחית , עיין שנת ס״ז נ׳, וגם הנורא מנר מצוה צו לצו היוצאת מזנבות האודים הללו, הוא כהדלקת נפט שרימו רע ומדליקיןומהלסין לכותל ניס המדרש עד היסוד, ומכני! את נר אלהיס , הוא נשמת האדם , וע*כ אוחו תשחית וכרת ונזה תגלה להשרגא דמישמא ותכסה לדנפחא, וסחור סחור תאמר לאילן סלק ומזיל מיעל, אף אם נזם זהב נאפו, לכלמא לא תקרב לגל להשחית המושבלות הבכורים לאכול. ואמרי בל האמור תחישב גם קושיח הסיס׳ שם ד״ה וכל המוסק וכוי וקשה הלא אמלינן פסחים נ׳ לעולם יעסוק בתורה אף שאינה לשמה , שמחון שלא לשמה נא לשמה. ולפי דברינו ניחא, ני החם מיירי באדם דעלמא, אשר אין סולתו אומנתו, ותם נכנעין וכפופי! לחכמי אמס, והסברא נותנת שברישא לגמור אדם גמרא, בי אין נול ירא חטא , והדן הסברא ללמוד הסתום מן המפולש, וגס לא לכל אדם נמסר הפס להבין בטעמי (סימן בי) כשם שהבהמה ארורה מחיה אמד לשנע ומאי ניהו סמוי מחתול ופו׳(נכויות ו׳ אי). (סי' גי) כשם שאדם השלם הוא הזעיר אנפין ועולם הקטן, פי מפרצוף נברא ובצלם אלהים, כנה האויל הוא הזנב ואחור למעשה בראשית, וככתוב זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר, הוא הזנב (ישעי׳ טי) ונם משה בתוכחתו לישראל(דברים פיח) אמר ונתנן ד' לראש ולא•לזנב, ובקללה אמר, ואתה תהיה לזג,. * 3