Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 34

34 «וים לאמי, פ• <פן חוקים ומשפטים אשי לא יסיו במו"ועינ ממנו תאכלי הוא כעץ שסול טל פלגי מים אשי פייו •הן בעתו, ופייו קודש א<- שאינם ממעי שמיס, כי לא גשמים הוא (ע"! נימ נ״ע) ודיא קדמה לחויה (וי״י סדג״א) ואוחו לא חכמת אף, גמלסמסן אחו, ובניה מצוי על העיי שבנה הוא, ני דין אסיח לן בדין הסייס. גכיז לא סניסהו, והוי שונה גם אח דבייו, נ* מי •ודע איזה •נשי הזה או זה ואולי אלה ואלה דגיי אלה ם סיים (טי מה שנתבח׳ בניי הי. 24 ז. 46) ע*כ הסנהג עמו במדח חיס הגונים המינים שלום בעולם ומסין זה לזה בהלנה. אגל לא.כן דין העושקין בסויה שלא לשמה , אס נ׳ •ערוף המעי לקסו, והוא נא נלתחו והלנסו וקבלהו משמים, ומים העליונים, ונעמוד ענן ידבר אל העם, וחני תנא ולא ידע מאי קאמי, ולא בנועם ידבר, ומורה הלנה מהון משנחו (אף נהנעל הנועם) היי זה ממגלי העולם, (עיין סועה ניב) כ׳ בלא ידע לשם מה נצטוה , אף שלפי דעהו הפסוסה יש נידו המפסס של גשמים, אין נידו המפהס של סס״ח המסים להחיוח אוסם ליוס ולהצמיס את האין, ואדיבה עוד נעים שנסק ארצה, נחגשמו נידו לאגני ניד. והוא ממעיד אוחס על עורף ירא ד׳ וגן איש סי, אשי פנה עורף לו וחני לגזאי דנידא, ופוער מיא למדון, ני עיי למוד נזה נתיבו מסלוקת ושנאת מנם, ודינו בעריפה נפער סמוי, למען לא יחעי עוד סמיא דההוא יפיעא, ני גם הוא הסמוי נושא תפייס, ונושק וממית, ועליו רמזו במאמרם על הפי: ושן נהמות אשלח נם, יכול נושנין ואין ממיחין תיל עם ממס זומל• עפי, מה אלו נושפץ וממיחין, אף אלו נושנין וממיסין, ונבר היו שנים באיי (ואין סדש תמת השמש) חמור נושן וממית: ני בדישו אל המתים, ממת זוסלי עפי נגע נו, ונושק וממית להתיס האמיתי, והוא נמאמיס (פתחים ייע ני) זה נושן ומשני עצם . ני יוס עלם התודה הוא עשית משפט ואהבם סתד והצנע לנח , אבל פיהם ינתה ס«ת למלאות מסשני אין נאות חמת, ושונאים סתד באמרת יקוב הדין אח ההר, ואינו לנוע אף נחהול וצנוע דלתי ד נהעגע, קדמה להסורס ותורת העבע יסוד לתודה, והתורה נתנה לננאים לבנות על יסוד דיא מאבני ההורה, דידה נאה המרחיבה דעתו של אדם , לבלי היות צי עין איש ברעהו ולהרגו ה שלום בעולם. ואהבת היע כמון זה כלל גדול בתולה, כי אחיי שהשחיתו הבריות אה דינם דין הסייס ועשו מלחמה בעולם, ואיש אס פטהו סיים בלטו, נשתנה לעיני תאדם קדי המנע, ולא יתגלה לעין נשי יק לעיני התורה.וגם עין הטבע מבעת בעין אהבה גהחורה, ובמגדל הסויה העומד על יסוד . היי תורת הטבע שהוא הי ד׳ והי יראה, פי ממנו יראו גבורות ונפלאות השם בהטגע, ונקי נעים ובי לגג הוא העולה שמה, ני זה יורשיו ובוניו המרבים שלום במגדל נזה, יתגדל ויתקדש השם שלום, והוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיטה לטושה שלום נמיומיו. אבל אההI המה,הפנו הסדר, וססח ני מצות די נרה מאיים עינים, יידו המה לבקעה נאלמא דמחשנא, ומצאו בקעה וגדרו נס גדי, ועשאו התורה ליסוד והעמידו דבריהם — על דברי תורה , ותהי להם החסידה לנינה לאבן, והמומיות היו להם לחומי, לבנות נזה מגדל הפורח באדי, החולה על בלימה, וראשן בשמים, לעשות למו שם — אן לא המדרש תוא השם, ולא השם הוא המדרש, לדרוש גשום שפל במדרש הכתוב , ולחקור נסקול דין בה לפי העת ותהלוכה הזמן, לק שמשו נשם לב ולבי.לב שקר לב נבל ולב מקעויין, ומהו מקטולין. זה משבה (מדרש וילקוט תקפים) ודרשו נהסגא שעל ראשיהם בדברי הבל והעמידו דבריהם כתגין על דבל• תולה וחלפו הדברים בהוספה וגדעון, במשענתם על מאמרם: מוסיפין וגולעין ודורשי!,(בפורום מיד גי) הנאמר ממכם האמת על דברי תורה — לדרוש נס בהליכות העולם., והלנה נזו עוקבת את המקרא למען שלום העולם, וגדול השלום שגם הקניה שינה נס לאמי: ואני זקנתי(נ'מ פיז) והמה לכבוד עצמם דישו כפה,, למען בבות ניחם ומלאות נעגם, ולדרוש נתהלנה ע*מ לקבל פלס, נאמלם דרוש וקבל שבר , כ* שלל התולה שבעיפ,הותרו לעצמם, ומבזים תורת אמם הזקנה שחדלה לפיוס דמים להם, וכל איוא נא ותלמודו סבל הירושה מאנוחס ואמותם בידו, ותלת מאת בטי׳ בעי כמגדל הפורס באדי■, פי בדבריהם לא היה להם סמן נס בסחורה וסן כהרי" התלויין נ^נרה, ושם היה קבורתם ומקנרין גם לדבריהם, החיים בהוספת ענטיט וימותו ולא בתלמה.