Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 33

33 .Bon Salomo Frankel “־' אגדה נדרשת. (המשך) פרק H׳, תענית ז׳ א׳. יבא רמי כסיב יערוף כמטר לקמי, וכטיג חזל כטל אמרתי; 1 אס ח״ר הגון הוא כטל, ואס לאו ערפהו כמטר. הניא היה ל'בנאה אומר-כל המוסק בסורה לשמה סורסו נעשיח לו קם חיים, וכל העוסק בחורה שלא לשמה, נטשיח לו סס מוח שנא׳ ינבלוף כמטר לקחי, ואין טריפה אלא הריגה שנא' וערפו שס אס הטגלה וכוי טד ואס לאו אוחו חשחיח וכרס יטו״ש ובאבוח פ״ו בדברי ר״מ ורי״נל יעו״ש. ומדרכי לבלי הארץ ולהרגיט אח הקורא גקושיוס ודקדוקים, הנני לבאר ולסלק מלס. לשמה לשחי סינוס: לשם מה, והנאור הזה שיצא לסלק יפיק אור טל המאמרים האלה וכל המאמרים הנאמרים בפינה הזאת. והוא, שהוא הוגה וסי נהסורה ונוחן אח לבנו ועינו לחי הסורה ולכל מלוה ומצנה לדרוש ולסקור נטטמה לדעח לשם מה נצטוו. ומיגט טצמו לחקור אסר מקורה מקור החיים שנה, כי לא נחנו המצוס אלא למיוח בהן (תוקפחא שנח ט״ז) וממקור הזה אשד לא יכזבו מימיו הוא שזאב, וכוסב וחורש אוסס על לוס לנו, וגם נעקקו בחורה שנע״פ הוא סוקר ודורש אמר.הביס אב ומקורה מההלכה. מקור המסורה, אס הוא הבאר והאור מניח ה ש ואבה ששאבו רו״הק ממנה, פהנניאיס והזקנים והחסידים הראשונים שהלכו לאורה , והמים שנה, אס המה מים מהלכים לעי חהלוכוח הדור שעומד נו? ואם יכשירו אוחו גס נדור הזה להיוח עמהם צדיק מסיד ישר ונאמן. ואח יי שנבעו המים סיים לפיו, והיה טעמם נטעם לשד השמן הנכנס נמרוה.להגון , ומאיר לעיני השואגים ונוסנים ריס כריס השען הטוב, הוא מטהר ומושח נמו הדבור , ודבורו בנסח, כעל שיש נו סימן ברכה בכל עח וזמן. ,וזוכה לדברים הרנה" כי הוא מחיה גס דבלים המסים במאמריו. ברום אלהים המרספח על פני המים הצלו, והשכינה מדבלח מחוך גלונו בלוח עצה וגבורה בינה וחושיה, והס הם הדברים הנקנים באמירה ומחקנלים ללב וממלאים האוזן ,,ומחנים לו מלכוח וממשלה וכו׳" כי נפח נו נשמח חיים , ומריח ודאין לליח השמן הטוב, המאיליס לדבליו בה ש ם העולה על גבו, ונעשה כמעין שאינו פוסק וכנהר שמחגנר והולך, והדבור עצמו מחזיר על: כל אסד ואחד ואומר לו מקבלני אחה עליך והוא אומר הן הן(מדרש ש״הש) כ׳ הם דברים היוצאים מן הלב והנכנסים אל הלב, והדברים שמסים כיוס גחינחן מסיני, ,משמח אח המקום משמח אח הבריות" וכוי, ומי שלא ראה והרגיש נשמחה כזו לא ראה שממה מימיו. וכשם שח״המ לא חהיה אלא בטל (ירושלמי בככוח) ככה חורחו שזכה בה, ונקר חס על שמו (קדושין ל״ב ע״ז י“ט) על שנהן בה נשמח סיים, נעשיס לו סם סייס , לה חיוה נמו העצמוח הינשוח, וממנו חוצאוח סיים . ול׳ יוחנן ממשיל אוחו הנא לעך השדה אשר ממנו חאכל ואוחו צא חכרוח, כי היא כעז מאכל אשר פריו ימן בעתו רצוני לפי העח, כל עשיוחיו ודבורו הוא דבר נעסו , ימחדס ומחקן לפי העת והמקום , וחורה מכס מקור סיים לסור ממוקשי מוח (משלי י״ג) ונס החולה הנקראה על שמו היא עק חיים, ככחוב ען חיים היא למחזיקים בה. ובמדרש אמרו א״ר יודן למה נמשלה התולה ׳לעין החיים, מה ען החיים פרוש על ג״ע, כך החולה פרושה על כל החיים ומביאתו לתחת ען החיים, וע״כ אס יס״ס הגון הוא ממנו תאכל, אף אם ידמה לך כי דבליו ולמודו הוא מחמה לאשר קלאח ושניח עד עסה, שיח לבך לדעתו ופתח פיך ומסוף ואכול, כי ההלכה הליכות העולם עוקרה ועוקנלז אח המקרא;סוטה ט״ז א׳) כי גם המקרא לא נא לק לתיקון הגוף והנפש בחיות הגשמי והרוחני לפי חבלת וחהלוכוה העולם בדול ההוא ודורות הנאים, אשר לא נשתנו עליהם עוד הסוד ׳היקוד. וחנוך לנעל על פי דרנו, אבל בהשתנות בדורות הנאים המעמד והמצב מהאומה מצאנו לכמה נביאים, ושמואל בראשם, שקראו מגל אף על הקלננוח, ויפסח בדורו ישמואל בדורו, לתקן אח דורו בתקנות נאותות לפי מעמדם ומצבם, ועת לעשות לי׳ הפרו תורתך, מה טעם משום עת לעשות לד׳ (ברכוה ס״ג) והעת לעשות לד', הוא לקדש אח שמוהקדוש, ומוטב שתעקר אוח אחת מהתורה ולא יתחלל שק שמים בפרהסיא י׳י במדבר פ״ח, והבונים בונין ועושין ניח המקדש על יקוד דא (קי׳ אי) לבל יתחלל י סימן א,) בספרי אמרו על הפקוק : עם נבל ולא חנם, נבל לשעבר ולא סכם לעתיד לבוא מי גרם לישראל שהיו מנוולים ומעופשים, שלא היו נונין בדברי חורה, וכן הוא אומר הלא נקע יתרם נס ימותו ולא בסכמה, כי הח״ס נקראים בונים ועושים אח החכמה ליסוד, כי נחונמתא ברא אלהיס את השמים והא רן וכל צאצאיה, ודרך אדן, להוא 3