Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 28

28 מוצב ארצה וראשו מגיע השמיטה" העומד לנס בין אלהים ובין האדם פה <<־\י לי אדמות, ודברי אלהים חיים "לא טוב היות האדם לבדו" כל החוקים והמשפטים בין איש לאשר, חתומים באוצרותם, עת השמחה תשטוף לב אנוש, ועת היגון ימשבהו יצודהו ברשתו, עת התקודח תנטלהו ותנשאהו על אבדתה, ועת לבו חת בקרבו, עת נפשו תדרכי עוז וימינו לעשות חיל, ועת כאיש נדהם תישיה נדחה ממנו, בין תלאות ומצוקות החיים, נסיונות ומדורות חלד, האשה לימינו נצבת תרב שמחתו, תחבוש עצבונו, התקוה לו ממתקת, תאמץ כחו, תבחן כליותיו, תנרש כל עצב, בצרתו לה צר, תשעשע בשמחת לבו, תגיל במנת חבלו, וחלק כחלק תקח בגורלו, לא כי נטל עליה לסבול את כל סבל התלאות, ולא כי נתן לאיש המשרה על שכמו למשול עליה כאות נפשה׳ ל^ז! השמד לך קול קורא מפי חכמינו ז״ל להאדיב את נפש יונתך, ראה אלהים נתן לה הדמעות׳ אשר בעטוף לבה בקרבה ובהשתפך נפשה מרוב יגון ועצב, ירדו פלגי מים אלה ממעיני עיניה ויעלו לפני כסא קדשו לבקש ולהתחנן ישע מאב הרחמים ׳ הו*י* ישים דמעותיה בנאדהו ויקשב אלד,ים וישמע וישלח לדה עזרתו מקדש. כבד ואהוב את אשתך, יורו חכמינו ז״ל, כי בגללה תכובד, ואך היא תביא ברכה אל ביתך. - ואם נחפוץ לרעת להשכיל ולהבין את ברכת שלום הבית הטובות אשר ממנה יצאו׳ נשימה עין על קורות עם ישורון, מי, אשאל, כיהודי ואשר איננו יהודי אם חם לבו בחרבו ולבו לב אנוש, אשר יקרא קורות ישראל מפוזר ומפירד בין העמים, ולא יחרד לבו ונפשו לא תבכה במסתרים ן■ במצות אלהיו לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא, לא תקום ולא תטיר, ואהבת לריעך כמוך הלך ישראל לגולה, ומה מצא בכל הארצות אשר הנלה שמה? משטמה, שנאה, נקמה, עלילות, תואנות ושנאת חנם מאזני משקל ואבני צדק הטיפו בשם אלהיט וינאמו נאום, לא לבד ביד כנעני וסוחרי ארץ, אך גם במשפטי המדינה וחוקי הממלכה, למען כל איש אשר בצלם אלהיט נברא משפט אחד לו יהיה, ולא ינרע מגורלו. אך מה ראה ישראל? פלס, ומשקל, אבן ואבן ליהודי ואשר איננו יהודי, מה המה העיל ורמיה אשר יאשימו מתי מספר, ועל כל העם יצא הקצף, אם כי חפים המה מפשע. כי מהם תצא צדקה ותורת אמת לכל איש, נגד הזדונות והרשעות אשר יעשו לכל בית ישראל, איה איפה היהודי נבזה בלאמים וחדל אישים למשיסה לחרפה ולגידופים בעמים, איה איפה מצא מנוח לכף רגלו, לרפאות *<זת לבו דהנשבר והנדבה, איה מצא ידידות אחוד, וריעות, לראות כי עוד לא מתה האהבה לא חדל להיות לה ארח בלב איש, אך לימין אשתו בירכתי ביתו! היא היה לו לצור מעוז על משברי סופה בלב ים, שמה ישב עם אשתו הבת יהודה אשר אמיץ לבה לנשוא עול היגון׳ אשר תשר.עם המצוקה ותוכל, וממעין נ פימה ותשפוך נחמה אל לבו המר והנמהר, ויאזור כגבור חלציו וילבש כח כמהו לנשוא העמל והתלאה להביא טרף לביתו לבניו הנאהבים והנעימים, שמה ישבע שמחות את פניהם, ונעימות בימינם, ישאוב מים בששון ממעיני האהבה ישתה וישכח כעשו, חרפה ולעג לאומים, ואהבתם תאמצהו להטות שכמו לסבול ולעבוד במסחר וקנין. -