Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 27

27 ברכות שמים מעל, מאל אלהים אחד כשמים ובארץ, אשר מרוח קדשו וטל אהבתו, יחדש פני אדמה ׳ ויחיה תבל ומלואה, וממעין חסד אשר לא יכזב, ירוה וישקה בני חלוף לחיה, תבואנה על ראש חתן וכלה אשר יעמדו היום על הברכה לד,דבק בקשר אמיץ, ועל ראש הורים היקרים אשר ברגעי קדש אלה יעמדו לימין זרע אלה ברוכי ה׳, ועל ראש כל המקהלה אשר בהמון חוגג התאספו אל חג יום ששון, חג המשפחה, לשוש אתם משוש על ראש שמחתם להגדיל גילה ולהאדירה אמן: כעלם בן פרת וכעלמה כלילת חן ביפי נעוריה, עמדה הבריאה בגובה וגאון לתפארת בגוחה מרחם הרת בהו בדבר יוצרה אל שגיא כה, ומלא רוחב תבל עד אפסי ארץ, ברום גם מתחת, בשמי מרום ובארץ מטה׳ ועל משברי תהום רבה רוח חיים על פני כל הארץ מרחפת, - בין צבאות תפארת מפלאות הבריאה התנשא האדם למלך לאדון שורר בביתה כאשר שר מנעים זמירות ישראל! כל שתה תחת רגליו, ביתו כגן עדן ביפי הוד פורה, בל נפש חיה מן ארי עד תולעה תכו לרגליו לשמוע מה יקרא להם, אך בכל זאת ראשו אשר ענדה עטרה יכו ף לארץ וימינו אחזה שבט מושל תיבש, גם עיניו בארובות ושפתיו שושנים ביפי עלומיו גם לחייו על פניו חורו, כי נפשו,תערוג אל תקור,ממושכה, הרה בקרבה תוחלת, כי נצב פה גלמוד מלוא רוחב הארץ, כי האדם הראשון כמלך ישב על כסאו, אך בדד גלמוד נעזב, ונפש אין לשפוך שיחו לפניה, לגלות לה רחשי לבבו ורגשי נפשו. - פתאובם נחה שקטד־ז הטבע, כנף רננים צפרי שמיבס, חיתו יער, ומשברי לב ימים, גם שרפים ממעל נאלמו דומיה ואין פוצה פה ומצפצף, הדבר אין בם, אך שמעה אזנם ותבן, ותרחש נפשם נשמת»רוח צח ישב ממרום, והנה 1 קול אלהים, לא מפרק הרים ומשבר סלעים, אך קול־1 דממה דקה, אלהים דבר בקדשו, לא טוב היות האדם לבדו, לשיא מתחתי עליו שמי שמים, ועטיתים אור כשלמה, לשוא נטיתי הארץ וכידיעה תחת רגליו, והוד והדר עטרתיו, אעשה לו עזר כנגדו" נפש אהובה ענות צדק, עזרתה בחיים אשר תשב עמו ביחד ותתעלם אתו באהבים, ועח אדם הראשון הקיץ משנתו, ועפעפיו מתרדמה נפתחו, וישא עיניו וירא נפש אדם, אשד, יפיסיה זורחת באוראהבה, פניה כספירים לטוהר, ורגשי נפש עדינה מחרכי עיניה יציצו, - מה יקרו רעיוני אל אשר הטיפו חכמינו הקדושים אשר בארץ המה, איש רעיה אין לימינו, ואם כל אוצרות חלד ומשכינת חמדה לו למנה, ואם ימשול על כל קצוי ארץ, וירד מים עד ים עד אפסי ארץ, ואם נטלו לפניו כל תעלומות, ושפוני טמוני הטבע י אז אושר החיים מנו נעדרות׳ הצלחת הבית דחוק ממנו, שמחת החיים לו זרה, גם לא ידע גילת בנים לראות כשתילי זתים סביב לשלחנו.- ככה היה הקשר האמיץ בין איש ואשה לרוב על־‘ פני כל הארץ׳ תכלית הבריאה וראשית הרחבת המין האנושי, וחיי המשפחה הוא סולם