Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 24

כרך שני שיר קניד. 1) ורה נהש ,ישופך ראש?לי היש. גיפשיט דעתך?נדו??{ויו 3), ובדזזות האנוש עינו בעינו, עלה כל־?םון סודו?סודו 3) ותמיד.ישבחה שודו?שורו 4) והלישקט תהי ייו ^דו. 5) ולהיות מחליף נודו?נודו 6) ו??ל־מך$ב אידו?איה 7), דהפך־לו כבר חסדו?חסדו 8) וכמעט לי-ן ,??רו לזב ע?רו 9) ובוא זמרת?בודו עם?בודו סס ןך'ש נמס??דו מ??דו u) ואבל בל־^נוש בואו בבואו ובו.יכלו?גוריו?־ לגוריו, ואו כיל־לב נתון כוסו בכוסו ,ירפא 2קך?יס ציר ,קך?ים וסתי.ישלמח טעמו?טעמו, כסילים חשבו דקיו כסילים, ורחקו לב,ודעו עוד,ידעו ׳ ו.ינאל דל זמנו סף?תוך תוך, ומי סבאיו והי מורה, ומורה לעזבו סר,?.ריק חלדו?חלדו 03 כרך ב׳ שיר קפ״א אחר ה$מת?ן העולם נ?ךךת, 0Z £ךק נכחד.?קש?אנקה וראה,?י אין עוקזה טוב אין ןם אחד. 1) נלאש השיל בב״י בלבון עלבי כך: וממא קלחה איצא מ׳ וצף אלראח ואלכאח. ’צמן כל מצלע זוגין גנאק. וענינו השיל הזה מחאל אח השכול הגוחן ככוח עינו. וככל כיח וכיח נמצאים כ' זוגוח מלשון נופל על לשון הנקלא כעלכי גנאח. ׳עוין עליו כתפלי ליק צד עינו. — 2) היין הוא הנחש ההולם אח הלאש כלי לוש פחניס והמפשיע דעחו של אום אח נגדיו, ומעמידו ערום ועריה כנגדו כו. — 3) כשאדם לואה כעיניו מלאה ה״ן מיד מוכן הוא לגלוח כל חפוניו וחודוחיו כחוד קהל השוחים עמו. — 4) נכוא היין מיד חל אכלו של אדם ושוכח צערו עי׳ דשנו ולחומו. — נואו הראשון לשון החלה מלשון ניאח השמם. והכי כפשוטו. וכן שודו הראשון מלשון השד והשכל, והכי הלשון כ• אפס המן כלה שד. — 5) עיי היין יכלו הפחדים שפוחד אדם מפני המגולים אשר •נואוהו. וילך עם השלום וההשקע אחוזי יד. —6) רוצה כל איש לחח אח י-כיח עצמו מחיל היין שנו (כוחו הראשון כוחו ממש. והכי מה שנחוכו. וכן משמעוח כאח כערכי, ויאמר על הכיח ועל היין הממלא אוחו) ולהחליך אח נודו (צלחו מלשון נודי חפלחה) ננודו ונועו נלכחו נדרך השיכורים.— 7) היין מלפא מכמנים כאנ כני מע־ם וגס הוא מרפא נמחשנחו של אדם אח אידו ושכלו ע״ האידים העולים אל מוחו ממנו.— 8) ׳שלמה מלשון ושלמו ימי אנלך ענין אפיחה, וטעם הראשון מלשון נשנומו אח טעמו ורצונו דעחו ׳ ומחשנחו, והכי טעם כמשמעו. וחשדו הראשון חחד ממש, והכי מלשון חחד הוא עניין חלפה. וירצה דעחו של הכחיל חנלה וחשלם עיי טעם היין, והוא היין מהפך לו חשדו נמה שמחיר יגונו ממנו כחרפה ונוז, כ׳ חופו של השנור שיחגנה על הכליות— 9) הכשילים חושנים שהזיקיס של היין שהוא מורה נהם מניאים אור ושמחה נקרנם ננשילי השמים, אך כמעט שישענד עצמו הלן אליו. מיד נעשה ענד לו ואין נינלהו להסתחרר ממנו. 10) נכי׳ עוד ודעו נוא׳ו, ונקדח׳ ורחקו נפסח הלי״ש מקול מן הפיעל ע״ד הכחוש ולנו רחק ממני. היין מרחיק את לנו של השכול ואח מעט הדעח הנשארת לו עוד ממנו. ותמורתם ינוא זמר ושיר נננוד ה״ן שמזמר הוא ואחוזת מרעיו השוחים עמו. וננוד הכי מלשון את כל הננוד הזה. — 11) ויגאל מלשון יגאלוהו משך; חן- הוא עכר מן וזכרם לא ישוך ענין כליה יחון». וחוך הכי מלשון חוך ומרמה . ונכדו הא׳ הוא מלשון יחלח הככד והכי מצשון נ׳ נכד ממך הדני. וענין הניח: הדל מנזה עיי השכלות אח זמנו האונד וכלה כלכלים של תוך ומרמה, וגס בכדו ומעיו של הרם יחלו ויאנדו עי׳ הכונד של היין.