Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 16

16 שמן על נמס• מרומי ההצלחה, ויק הם לבדם הולד כבודם כרום זולת למי אדם — הכי לח,חסם גו• מקרב גוי להסערנס נגוים, ואיך לא •למדו מעשיהם וילכו בחוקותיהם ולהתגאות נמדוסם! ובכל זאס בעלו עאנוחיהם; ני זה הננסר אשל עקד אס יחידו, נסיר ד׳ נקיא; והמה הלא נמול על שעת הים לבו, אשל נפשם לא משכו ומסורסך לא פנו להפלה, ועם כל זאת ההושעס למו? הלא נקל׳ הלכת עמס שבעתים כסטאפם, ובכל זאת אליך באו ולא פלשו כפיהם לאל זל! הבי ר,לאס שם יעקב אביהם: ישראל, על כי של_ע_ם אלהים ואנשים י- ׳ — ויוכל I ולמה מעלים עיניך לעתות מצלה, כי גס הם נלחמו בכל דר ודל עם המון עמים ח לנים עומדים עלימו לכלותם! לו תקנך צאן עמך הפזורים בארצות, הלא תלאה כי עם חכם ((M זולא נבל העם הזה! ויהי כשמועד׳ אלה הדברים ויען נחרי אף לאפל: הזה עם נחלתי להיות 7 ולי* עם סגולה וממלכת כתנים אשל חלק ונחלה נל סהיה לו בארך, השכח עם זה לכבודי יצרתי, כי לעד נאמן קראתיו להיות לאור גויס? הלזאת תקעתיו יחד במקום נאמן, אלך נח חלב ודבש, לאכול ולשבוע נפשו ולהתענג מדשן פרים ועתודים עד ב׳ השמים יחליפו האדן בל תהיה,-עוד — הלא מי אני כי אם עד ישלש גזעו ויפריח ויציץ לין, אזי מציון תצא הורה ומפיהו יבקשנה! אמנם מי עול כי אם עבדי וחלש כמלאכי! לו חכמו השכילו לראות, כי איה המה כגויס אשל הרעישו ממלכות תבל ויושביה, הלא אבד זכל מהמה; ולק המה המעעים בכל העמים עודנם נסיים חיתם! וני נשבעתי, ני השמש והירח יאספו נגהם, והס צא יאבדו כל עוד כשמת׳ נם ולוח הורסי בקרבם! הלא כה דבלי, ואחת דברתי ולא אשנה, לק אס מלאה האלן דעה כמיס לים מכסים וכל העמים לי בלך יכרעו, אז יאמרו ננוים הפליא די לעשות עם אלה , ויכירו וידעו כי לבני מרמם קראתיו, לו משפט הבכורה ופי שנים בלב טוב אשל צפנת• ליראי I אבל יען השחיתו עלילה על כן פני הסתרה׳, עדי ישונו ומשברים יתחטאו, יאמרו לדבק טוב — והיו לאחדים; אז כטל אהיה למו וכרניני חנינה ממבועי שחק I — אח כל זה שמעתי באישון ליל נחלום — ואיקץ. Mtttheiluugen von Leopold Dukes שיר מר׳ יהודה הלוי אל ד יהודה בן ניאת ז״ל (1 מה לי לרוות מני או^ן בדמעתי אשקה אדמה אשר לא מזריעתי כי אעבור על יסוד בית הצבי אשאלה; "איו" ולא אשאלה "איה יחידתי" תל אהל׳ דודי אחבק ואמיר ואבכה שממותיו, והוא יבנה שריסתי נסע, ונתן בין גזרי לבבי מס- לתו ובין שממות ביתו מסלתי קירות במר צעקו ו -עור מה לך מד. ומי״ ואענם: ,קט עדי אחצוב קבורתי" חצרות ידידי כבין. חציר התגברו אבכה עליהם והמסו לבכייתי מאים גדוד עומרכם לחמי ענות, ועל מדרך הליך צבי אתן מנוחתי אלך וארא מקום חבוק אשר הוא ביד רוחי, ושם אמצאה אולי אבדתי לא נמצא שם לבד עורבי נדוד a) אשאלה, ההוא לבבי ואם עורב פרידתי דין אהבה לי לדת בראות אהובי ועת {נדו אבל הנדוד שלא בתורתי קרות לבבי לקירות אהלו יהמו מיום שאלתים ונלאו מתשובתי מי יתנני ויתן לי לבבי כאב גי בית מנוחתו, ומן ירך לאנחתי אומרים: ,הידע אהובך שברך אענם: "איך לא ידעו, והוא חורש בעגלתי " אמר יהודה המכונה ליב 0PP11 איש פרעסבורג ♦ תשיר הזה זגם הגא אסריו נמצא בכיי באוצרות אקםפרד: ואיזה טורים משיר הזה הפיצות׳ בבל זעיר שם זעיל שם. jj) הדמיון הזי! רגל בל לשק מליצים הערניים, והמשוררים הערניים בארצות האצה הניאו אותם ברכת אל ביתם נ"כ. וכן נסחכמוני שעל חי ,עד׳ צעק בינינו עורב הפרידה.׳