Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 15

15 גנד אנשי נליתן נעלי ההלמוד; אף ני חולה משה עבדך עוד בפיה יעל לשוגה — מלוה אגשים מלומדה, ני לנה למק מגה, נאמלה: כי אץ מכמה ואין הנוגה נדנליהס אשל «לנס נדו, ולו חכמו השכילו ולא היו עלינו לטודמ, נ׳ כמשא כנד יננדו ממנו עולם; אמנם הגיע הסל ננהקה מוהלוחימו, ולא סלק ונמלה עוד לנו בנעלי הקבלה, ולק אה העוג נקבל אשל מאה האלהים למולשה, עליו בל נוסיף וממנו לא נגלע, כי כיהדון האוד מן החשך, כן היהלון נין «לחב אלה י ם מלוח על הלוסוה, ונין דבלי הלוח כחוב בסלע אנוש עלי קפלים הלנה אין קץ. עוד זה «דבל ויאמל ד׳ אליו: הצלי אין? אם ל ופא אין שם? ומה עושים מנהיגי העם הזה היושבים על מדין? ויהי נשמוע השטן הדגלים האלה וילסק עד כי השמים לטשו וגם העבים נטפו מים . . כ׳ גס האדם אם ימלא שסוס פיו אזי נכה הבכה עינו — ויאמל: העם הזה המסעים והם היו נעונדיו, ננאמם: לכו ונלכה באוד שמש מכמה הגויס ויאולו עינינו, ועד מחי נלכה נמשכה ונמשש כעולים באפילה בזאת התודה — וכן גס מקץ אינם דולשים עוד, כי אם בשפה׳ סלקוה, נלשונוח עמים זדים ׳דנלו נשעל, ולוח שקד אשל בפיהם נו יכהו אס ב״ — אמנם אן כי אלה ואלה פקו פליליה, הלא שגו נלואה ועוד לא אנדה כל הקוה לאמל נואש, ואולי עוד ישובו לדאוס נכוסוס, בי כן דלן האמה לפעמים, להנמוס אוהביה ודודשיה אלמוס עקלקלוס, עד בי למסוז ספצם יגיעו. נדנלו כן ויאמל אליו די: מ׳ שמן למלין להגיד לאדם ישלו, הלא להשעין נאה, ולמה זה נהפכה אויב לאוהב? ויען המשסיח ויאמל: אבל עוד כת שלישיה מלאהי והיא גם היא נלסי זלה נישלאל כעה, בל סדדוש הטוב הוא המעשה אשד נעשה אס לא; נשלילוח לנה היא הולכה, מבלי נעות אוזן שומעה אל המדשים מקמב נאו, וגם «הישנים כמעט סדלו, האטים אזנה נאמדה: מה לנו לסקול בנפלאות ממנו? הלא יוסיף דעת יוסיף מכאוב, השלמן עלון, נאכל ונשתה. ומסל מי •ודע מה ילד יום — ולמה נעפיל לעלות חל ההל המסלקה, ולבסון ולשקול במאזני לדק הבחינה דבלי אלה ואלה ולהצדיק הצדיק בלינו, הלא טוב לנו לפסוס על שחי הסעיפים ולעשות באשל יקדה לפנינו, פעם ישן מפני מדם נוציא, ופעם הלא נפשינו אתנו, ומי אדון לנו — בחדשים נמאס! ומה לנו לחחודע ולהגלות לאמל זאס — הלא כקוצים נהיה בעיני הישנים. אם בחדשים נדבק, או בלגנים בעיני אנשי עולי ביה שמם) אם בישנים נודלינו , . . ולכן טוב לנו כי נעשה כמעשיהם מפשים, וגם מהמה בל נסוג אמול.— והס שיעלים קטנים המחבלים כדמן, ואשל שאול מתמה לגזה לקלאס נואם; כ׳ מעשים אשל לא יעשו הם עושים, אוכלים נשל הסזיל ופונים לעבודתם ביום השנה כמדי יום ביומו — ועם כל זאח אנו ליה ועינינו לקדושים אשל באלן המת אומדים בשפה מלקות. אהה, אדוני, אם מל אלה תחשה והתאפק לא אהיה עוד «סטין, שלס נא ניד השלח! ויוסף השען דבל : אבל עוד כה לניעיס מצאתי, והיא מן המתקדשים והמטהלים אשל סלק ונמלה אין לה בדעה ובתבונה וכל סכמה וכל מדע תמאס, ונם דולשיה כקוצים בעיניה לפעל שיה לבלי מק עלימו לאמל: טמא טמא <קלא כל הנוגע נהם וכי כל סכמה וכל תבונה לנגד די, והמלא נפשו מהם, ימלא בחל וען סניה, וכן לא ׳•עפו וצא יגעו ללדף מלדף בלי סשן כל שוסלי הטוב והתושיה, עד כי שסה לעפל נפשם, לא נעים דומן, דוס מ£פע הדעת, כי אם בדוס נעל. בדוס שנאה וקנאה תצא מיילים לגבל לנקום נקם במשפט מעוקל על לא דבל.— ואולם הממנה החמישית זעיל שם זעיד שם, היא אשל נאמה ובלב חמים שנין מבקשת ולבינה אסוחחקלא, וגם מולחן בל הפלח, אף כי מצעד היא ואנשים בה מעט. כעיל סנינת חומס בדזל היא עומדת, אין פ לן ואין צוסה נקלבה. — הה. שמה מנם יצאתי למלחמה . ועם כל זאת הלא מעט המה, ואין שוה לן מלכי ואלה• להניסם I ככלוסו לדנל ויאמל ד׳ : ומה תדעו אתם, מליצי ׳ושל! השיבו גשו נא והגידו את אשל עם לבבכם! ויען אמד מ ן המליצים: נא אדון כל, אשל לן העצה והגבולה שמעני: ידעה יודע כל. כי מימי קדם לנה המשטמה והמדינה נין עם לעס וגם נקלב עם ועם, אשי מבטן וממקול אמד יצוא יצא גבלה לזמנים לעסיס שונוס דעוה מדעות שונוס— ואין תקצוף נא לסוס וחנון, על עמן אשל זה מסן זמן לב ממשן וממולט כשה נדמה באין מקנן נין גוים ועמים לניס אשל לבם לב נדזל, מבלי לשית דעתם על זאת, על מה עשינו לעם הזה אשל נקלנינו יושב שלם וספן אמה בטוחות נכה — אם קצה העם הזה בשגגה לאמי: הסהיל ד׳ פניו ממנו, על כי לא שהינו מנאלחפלוה שלים ומזני אלן, ואולי בזאת נושע ונסלח לנו, אם נלן גס אנו דדן אדן הגרם.— אמנם נמנם נא בזאת. קנן מסיהם מאלנע קצות האדן אל אלן אחוזתם , הלא ישונו, בטוח אני באלה, אלין כנימי קדם, וזולת זה. מה יעשו בנין שלא יחטאו, א ם לאו עמים לביס איש לאלהיו עשו אצבעותיו ׳שתמוה, שלוים ושקטים על אדמתם נקדן בן