Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 14

14 בעיני. המסנלח הפליפיה מאוצר נחמד אשר יצאה לאור נימים האלה מל ידי המ8גיל נצומענפעלד נעיר וויען נאה כנר לידי, והנה גם היא הוללה הרנה דניים עובי" ומועיל’® «אד לאוהבי הסקירה והנר,ורה נקדמוניוח ישראל גם מונאוח נה מאה פלופיסוי סליל המשתדל תמיד להיות לעזר נרומו עי שנים לשוסרי דעה ותושיה שלש אגרות להסכם הנוצר, קייסטיאן עיאופיל אוננער כהונות נענריח צמה ונקייה וכמוהן עוד מאמרים אהי’® ’ אשר היו ממונים כאוצרות השערים כתני יד ולא לאו אור עד הנה, ומי יתן ויתמכו יי’*, לב ניד• הריר נלומענפעלד נאמת ואמונה, למען יוכל לשמסנו באוצרו המונ מדי שנה נסיי• — על דני «סניס כיה «כיי כן דברת אס׳, כ׳ יקרה היא הן נעניני השירים, הן נעריי המאמרים, אשר נקנצו ונאו נה: אולם אעירן על מעות אסת גדולה , שמלאת׳ צד 97 ס® יאמר גזה הלשון: -שין» מש' קדושין הניאו השיש מאמר ממשי שוערים וכרי והיה לן להכוחי ליייי גה*ד *ג«סי שוערים שונא מאמר משיש קדושין• נאשר נודע הוא למדי, יי מפ' סוערים נסהוה בזמן מאוסר עוד אסר סתימת התלמוד וכמו שכתב הראיש זיל הלכות איי הויה ®'9 ®’«1 ’"י מייל »«סכת סופרים נתסנר גדורות האמרונים ולא תונא מלילי' בתלמודי ונזה אצא מאתן ננרכס שלום. אתה שלום. וניחן שלום וכל אשר לן שלום המיז אוהנן ומוקיין הכויס פה א״ננץ נירס תמוז שנת חדין לפיק, ל י נ א י ז ל ע י שיחה בין השטן ובין אדון הכל. Don Ignaz Back, Kreisrabbiner in Gyulai ויהי היום, ודי המ1נ שוכן על כסא רם ונשא נין מלאכיו עושי דברו שרפים עומרי® ««ועל לו, האופנים לו ישנו נלכתן, הסיות ישודרו והכרוכים מול עני פניו <הלפו — והנה ארונות השמים נעתסו, ויבוא גם השמן להחיצב בתוכם, ויהי ננואו והנה מוק■ וערפל כשי עניו, שמלותיו נלו מעליו ונמנעליו אין מסוס, שם כרע נפל אפיס לפני שוכן מרומי® י ויהי בהניפו ויאמר אליו די: מי אחה בני? מי הביאן הלום ומה נקשחן ותעש? ויזעק המייו בקול מר צורס: אהה אדוני! ירלא הכירני כי מלאן המשחית אני, אשד בעמק שולס ברגליי נתון ני להסיחם ולהדיסס מדרכיך צויתס, לנסותם הילכו בתורתן ונמצותין, אם צא •— ו׳,שסק יושג שמים נלנו ויאמר לו: קום צא יחסר מעלין אס הנגדים הצואים האלה, יית זעהי ושוב אלי מאז אדני משפטים אתן! ויצא השטן, וישב נרגע — ויה* בשובו וישב אלה'® פניו אליו וידבר אחו קשוח לאמי: מה זה ועל מה זה אסרו גם עתה פעמין? הלא כל מירק' ארן כלא היו מאז הסלו נני האדם נתסנולוחיהס לדעת לעון כעל כנפי נשרים על ארסי® ונתינות ני ז ל? ויען השטן: גא אל •סל אפן נ׳ שמעני ואתה הראה כי לא ני האשמה. ®I אמס ני קצוי ארן התקרבו, ומרסק המזרח ממערב מדל כלא היה, אבל הארן מה מאיי התרסקה מן השמים, כי הסולם אשל מימי קדם קדמחה שלשו עלי אלן עם ראשו המגי® שמימה.? נגדע יאפס, מאז חדלו ני' עמן לעפ יל מעלה מעלה אל הר ההר התולה והמצית׳ ניס אל מכון שנתך, השמים! ואם גם בשמים שחו פיהם ומלין לצד עילאה ׳מללון. ת^ מעלליהם צמרות עיני כבודך! לא יאומן כי ישופר! ויען ויאמר: הלא תדע כי נעס יצא®’ «לפג?י לאלן אשכנז שמס• לדרך פעמי, ויהי נבואי שמה לא נסתי ולא שקטתי עד שמצא«’ אס שנקשה נפשי, הוא עמןנ" יען לק עליתם נסח לי שנע מושליסינקרנ האלן; אבלאת®' עוד ננהלם נפשי נקרב* נזכר• את אשר ראיס׳, ומדי דבלי נו עסה תסמל שערם לאשי ו««’ סמלמרו — ויה* נדברו כן וישסי אלה׳ ם פניו ויאמר: חדל לן שטן מהכנות נדנלי ספא ופשעי לנר עת מצאת ומה «םית?_ויוסן המשמיחצדנר: לא יקרא עוד שם ע״ו י®, (ייל גו• אהד נאק, כ׳ צי לצי קו לקו ופרד •פלד והיה לחמש מסנוח — אש רה, אש המסלק® י נערה נו והיה לנער. המחנה האחת היא, אשר חדשות תנשל, לא שערום אבותיהם, השל,®® תורת משה עבדן וגם חורת עניין המרמים אמי׳ גיוה, נאמרה: הלא אל מס®", וישועות נל נטשה אק, ומה הושיענו זאת התולה אשר שם משה לפני נ". יפי מתי נהיה לשמצה נין הגיים אשי בקרבם הנני ־ישנים נטח — הלא שלמים הם אמיי׳ יי' יאות להם לעשות כמעשיהם. ולמה יגיע ונעמוד נחון!— והשנית אן היא השיב א«,,® 0ו־ול־ K