Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 13

ב ♦ ביה. יצו ד׳ את הנינה. נחירי לצמה נפשי. דנלין הצאהניס והנעימים מיום נ«נ לחדש הענל שמחוני נמאודמאוד, יען כי עדם נאמנים המה לי על ענות לוחך, חוס לבנך ונקיון נפשן, וזה כל האדם — ולהיותן• מאז איי!נ המקילה נחעל׳ קדשנו, ומדי ישאל לן לנע להנעש מענודחן ע נ ודת מקמר וקנין נהם תשים מעיניך, לא אחדל מחת לפניך היום הדנל׳ס הכמושים עמדי זה ימים כנילים על זמן חבול המזמורים נ' ונ״א נקפל ההל־ס, אחשוג, כי ייענו נעינין ורציתם והיה זה שכמי- לדעתי אוניו שני אלה ממשורר אחד לכבוד המלך דוד בעת,מלחמו בחזקה עם נני עמון(עיין נשפר שמואל נ׳ פלשה י*בז הראשון המתחיל«יענך די ניום ונוי" הוא תפלה ומחנה בצאתו למלחמה, כ׳ •ושיעהו ד׳ מנך אויביו וישלח עזרו מקדש, כאשל יעידו דבלי המזמור מראשו עד שופו, יאין צוין להרחיב הדבור עליו, באשל יתבאר על נקלה מעצמו, והשני המתחיל ד׳ נעזן י5',׳ הוא שיר תודה לאלהיס אמרי אשר נבר המלך על אויביו העמונים ושב בשלום אל עמו ומשפחתו, אמתם השערתי זו, ני רק על מלחמת בני עמון ממשורר ידני ולא על זולתה הנודר לנו היעב מחוך דבריו ומליצותיו, אשר אעביר פה לפניך עם באולם הפרע*: געקוקים הראשונים מן א׳ עד ע׳ ישב המשורר דבורו אל ד׳ ויאמר (א) ד׳ בעזך(אשל נתת למלן על בני עמון) ישמח וינל מאוד. (נ) תאום לנו(לנצח אם בני עמון) נתת לו ופו׳. (ג) כי חקדמנו ברכום טוב תשיח לראשו עעלח פז. כונחונל׳ שפק על עערת מלן בני עמון ויצייר לעינינו כאלו הוא יתברך לקח בכבודו ובעצמו העטרה מעל לאש מלכם ונתנה נראם דוד. ומה נאוה ונעמה המליצה הזאת. (ד) חיים שאל ממך. בלי שפק היה המלך דוד חלד מאד על ידיו ערס צאתו למלחמה הקשה והחזקה ההיא וודאי התפלל ממעקי לנו אל ד׳ לבל הקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים, לכן יאמר חיים שאל ממך(המלך) ואתה 7׳ נחת לו. אורך ’מיס עולם ועד ליל ומי יתן ויאריכו החיים האלה לעולם ועד. (ה) גדול כבודו בישועתך יש׳ (ו) נ׳ תשיתהו ברכות לעד ונו׳. (ז) כי המלך בוטח נד׳ וכוי עתה אמרי בלותו לדנל אל ד׳ ישים המשורר אל המלך עניו ויאמר. (ט) תמלא ידך לרל אויביך. ידמה כאלו ידאה בעיניו, איך ירדוף דוד אח אויביו וישיגם . (י) תשיתו כתנור אש לעת פניך. הקריאה הנכונה, באשר הניא הראנ״ע ז״ל נשם יש «6ישי® "בתנור" וכוונתו לפי דעתי על משפט מותו אשר חרך המלך על אויביו בני עמון להעבירם במלבן ולתחם לשר*ה » «אכולת אש כמו שיקופר לנו בשמואל נפרשה הנזכרת והנה המעשה הזה היה באמת אכזריות נמלה מאד כאשל העירו המפרשים בדבריהם, ובלי קפק שהיה נלאה כן נם בעיני העמים ■ אשל חיו נימים ההם; אולם המשודר הזה לא לנד, כי לא תרשיע אס מד על פעולתו זאת, . כי אם נם חשבה לו לצדקה, נהיום שכונחו נמלילהו החדה,השנונה החודרת אל הלב לאמור: אחה המלך השיה אויביך בתנור אש לעס זעמן וקצפן (גם פה ידמה כאלו נעשה המעשה נעח דבורו זזה כידוע יוקיך הס כח למליצה ויחזק פעולתה בנפש השומע) אל גא יהי לן זאת לפוקה ולמכשול נחשנן אולי, כי הרעות לעשות, ד«, בי אך ד׳ אך קד8 הוא, אשי יבער בך והוא יתעלה חפץ להשחיתם ולעשותם כלה נזה האופן. ד׳ נאפו יבלעם ותאבלם אס!I ומה שהעיר רק על השרפה בה המית המלך את אויביו ולא על שאר אופני המיתה הנזכרים שם בשמואל הוא על כי מיתת השרפה באם נתנה לו יד להשהמש במליצה דברה חזק יאמיץ כאש 1 ואחלי הגיע המשורר עד כה בתודהז וסהלתו יאמר עוד נפתוקים הבאים, ג’ יקוה שימח המלך שם אויביו לגמרי ויכרה מארץ זכרם עדי בקיומו יפן עוד הפעם אל ד׳ ייקרא: יומה ד׳ בעזן נשירה ונזמרה גנולסך! — והנה לא נעלם ממני■ כי לדעה הסכם יייטציג נקפרו על סהליס הושר השיר הזה לכבוד עוזיה «לן יהודה; אולם נהיות האפרו זה לא היה חסת ידי, כי אם רגעים אסדיס בהיותי נעיר . . . לא יכלתי לקרוא דבריו נעיין והשכלה, אן זאת אדע, כי יאמר שם, שלכן סמלת השיר וקיומו במלח ד׳ בעזן«כדי לימת על השם עחיה, ומי לא יראה, כי ראיה כזו לק קנה לצון היא ובלתי ראויה לאמון 5לל וכלל. אלה הדברים המעטים אשים לפניך.ועליך ידידי לבחון אותם מראשיתם עד תומס ולשום לב אליהם — אמור נא יקירי הקראה קפי ,ייושלימה,! *) (Rach dem Deutschen "«von L. A. Fra) להסכם העליץ הנכבד ר■ מכסם בי״י שעעלן וזה׳ פני לו הייאמא »׳הויכין׳ *) (Nach dem Deutschen ,,Jojachin". v. Philipson) להמליץ המשכיל ל׳ שמעו; נאכער? הן אמנם נצדק הלנו מהללם על החבויים תאלס רבים מחכמי '««ו במכתביהם ובהונם הלב הגדול חוקר להפליא «הוי ל. לעה במכתבו תפתי,בן "55יל" (על יקרת תועלת המנתב העתי הזה, אשר יצא לאור «די חדש בחדשו אדבר אליך ניחנה אייה לעח אסר) יען בשניהם המליצה יפה וגרה מזוקקת שבעתים יאה, בשניהם רוח יח׳ לוח שפח ענייה הקדומה יפוח — לא אפון, ני ימצאו מן געיביך כאשי מלאו חן