Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 8

י-ג ט. — 8 יכולים לאכול של בן נקי! אלא שה מן הכבשים ומן העזים, ולדויד) גמל הספזון, ויוכלו לאכול אפילו שור; זה נראה פשע הניזונים. וכן פשע הכהונים הוא שלא יאכל פקח מצרים אלא צל׳ אש, אבל פקח דולות נאכל גם מבושל במים, וגס זה מלוי נספזון. ולפיכן כתוב אחד אומר אל תאכלו ממנו נא ונשל מבושל במים, כי אם צלי אש, וכתוב אחר אומר ונשלח ואכלת, ואין כאן שוס הכחשה. אמנם בני ישראל תם החמירו על עצמם שלא להניא יזנח פקח מן הנקר, ושלא לאכלו אלא צל׳, לעשות •■מ.כלת ליציאת מצרים, אשל נצמוינו לזכרה תמיד. כתוב אחד אומר שנעת ימים תאכל מלות, וכתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצוה. אכן אין שני הכתובים האלה מכחישים זה את זה כלל, כי לא אמר ששת ימים תאכל מצות לק אחרי אמרו ובשלת ואכלת (כלומר אור לחמשה עשר) במקום אשל ינחל הי אלהין נו ופנית בנקל (כלומר יום חמשה עשר) והלכת לאהלין, ונמצא יום ראשון כנר אמור; ולא יפה הוא אומר אחל כן ששת ימים תאכל מצות? כתוב אחד אומר אן ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, וכתוב אחד אומר שבעת ימים שאול לא ימצא בנתיכם; ואס השבתת שאול ביום ראשון של חג המצות, אין יתקיים שנעת ימים פאול לא ימצא בנתיכם? הלי נמצא שאול בבית במקצת יום ראשון, ולא ימלאו שנעת ימים שלמים נלא שאור. ״ אמנם מ׳ פתי אשר יאמין כי נאמלו_אן ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם , רצונו בנתין יום ראשון בל חג דווקא נ.בית מבתינו את השאור? וכי <תאנף יוצל בבראשית, אם אחפוץ להשביח שאור מביתי יום או ׳ומים או הדם או עשור לפני החג? ואם ארצה לאכול מצה כל השנה כלה, מ׳ מעכב על ידי? ומי לא יבין כי כוונת הכתוב הזה לומר שנבוא היום הראשון «מצא השאור מושבת מן הבית? כתוב אחד אומר קדש ל׳ כל בכור פער כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה ל׳ הוא, וכתיב אחד אומר אן בכור אשל יבוקר לה׳ בבהמה לא יקדיש איש אותו. ואיכה לא תדע כ• הכתוב השני נפרשת ערכים נאמר, וכוונתו שילא יקדיש איש את הבכור לשם קרנן אחר, כנס שיכול להקדיש יתר הבהמות העהורות, אלא צרין שיעשנו כמשפע הבכור, ועוד בפיל לקיפיה דקרא, אס שור אם שה לה׳ הוא, כלומר כבל קדוש הוא, ואיננו ניד נעל יולדתו. כאוב אחד אומר ו לד ה׳ על הר קיני אל לאש ההל, וכתוב אמד אומר כ׳ מן השמים דבלת׳ עמכם, ואומר מן השמים השמיען את קולו. אן נההבוננן בדבר נלאו׳, תראה כי הכתוב הראשון בעשרת הדברות אמול, ואותן' השמיענו הקניה בהיותו על ההר; אבל בערס ה״חו על ההל, כלומר בהיותו יולד ונא מן השמים, היה מדבר עם משה, כ• לפני אמרו וירד ה׳ על הר קיני, כנר אמר והר קיני עשן כלו מפגי אשל ירד עליו ה׳ נאש זכו׳ משה ידבר והאלהים יעננו בקול, וכן הנעימו למעלה שידבר עמו מן השמים , ככתוב הנה אנכי נא אלין בעב הענן נעבור ישמע העם בדברי עמן וגם בן יאמינו לעולם, והדבור הזה שדבר עם משה בהיותו יולד מן השמים, הוא יקוד כל התורה כלה, כאשר אבאר למעה; ועל דבור זה הוא אומר אתם ראיתם כ׳ מן השמים דברתי עמכם , כלומר שמעתם קנל׳ בדברי למשה בהיותי בין השמים ונין הארץ(כ׳ קרא אלהים לרקיע שמים , ואומד כל צפור כנף אשר תעוף בשמים), ומכאן יש לכס ללמוד כי אני אל ואין עוד, על כן לא חעשון אחי אלה׳ כתף וכוי. ועל דבור זה נתכוון ג״כ נאמרו מן השמים השמיעך אח קולו ליקרן, כלומר ללמדך להועיל, ולא לשו; עונש, כמו אשר ישיתו אמו, ויקרב׳ מלכת נדרן העם הזה , ויקרו למשפע אלהיו יורנו, והנועם להודיעך שהוא אל; ולפיכן אח״כ הוא אומר ועל הארץ הראך אח אשו הגדולה, כלומד אחלי דברו עם משה הגיע אל לאש ההל בתוך האש; ואחייב הוא אומר ודבריו שמעת מהון האש, והס עשרת הדברות. וכאן אייי דבריך, ולמעלה קולו, כי למעלה עם ינשה היה מדבר ולא עמם, ולא היו חייבים לחת לבס לשמוע דבליו, איך על כרחם שמעו קול דבריה, וכאן עם כלם היה מדבר, ושמעו כל דבליו. והנר. אין הנתונים האלה מכחישים זה את זה,, על כן נשובה לדרוש ולחקור. £ « ־;