Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 7

נחוג נסולה אלה ננ< לאה אשל ילד? ליעקב נפק אלם ואס דינה נסו בל נפש בניו ובנוהיו שלשים ושלש, ונפרטן א׳ אהה מוצא אלא שלשים ושהים, הא כיצד׳.' ואני אומר ני נאומם הימים שהיהה דינה נגיה שנס (ונוי נמו שנדפק אהיה נננול׳ הנסים הר,פינו עמוד קי״ו, ננם שינוי לשון קצה; אך אח״ב חזרה׳ ני, והנני מנטל מה שנהנה׳ שם, ופילוש לשנים ולאנ׳ע נכון נעיני, וזה לשוני נפילושי לקפל נלאשיה שנהנה׳ נשנה סקנ״ג: מק• ה׳ ואלה שמוה בני ׳שלאל, נני ׳שלאל הוא שם המשפרוה והאומה, וגם יער,נ נהלל עמהם, וזה נועם יער,נ ובניו, ושיעול הבהוב בן הוא : ואלה שמוח הגר,לאים נכי ישראל הנאים מצרימה, בלומר יער,נ עניו; ולבן ניוקפר הראשון שהזניל, והוא מנץ נני לאה, מנה גם יעקב, נאמרו שהם שלשים ושלש, אע״פ שאינם רק ל״נ, ואע״ש שאמל בל נפש בניו וננוהיו, הנוונה כל נפש משפהחו, ויעקב עמהם, וכן אמר משה נשבעים נפש ילדו אנוחיך מצרימה, ואין קפק שלא הוציא את יעקב מן המנץ (לשנים ולאנייע). ואחייב אמר בל הנפש לביס יעקב הנאה מצרימה נבעים נ׳ גם יעקב נכלל במשפחה הנקראת ניס יעקב. רק נאמרו כל הנפש הנאה ליעקב מצרימה הפריד הנאים (שהם הבנים) מאביהם אשל אליו יחיסקו (הנאה ליעקב), ופירוש שהם יוצא׳ ירנו, על בן אמר ששים ושש, ועם יעקב הס ק״ז. וסז״ל השלימו המג־ן עם יוכבד שאמרו שנולדה בין החומוס בבואם למצרים, ואני בילדותי אמרח׳ כ׳ אולי דינה (וכוי), ודעה לשניים וראנ״ע היא עקר. עב" ל בפירושי נ”׳), ואי׳ ב אין באן שני כתובים המכחישים זה אח;ה , ואיש נוקין לדרוש ולמקור. כסוני אחד אומר ידוע הדע בי נר יהיה זרעך בארן לא להם (ועבדום וענו אותם). ארבע מאות שנה׳, ובחוב אחד אומר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל אץ כאן שום הכחשה, נ׳ נאמרו לאברהם שיהיו בניו גרים בארן לא להם ארבע מאוס שנה, לא הנעימו שלא יגלום החעא או דבר אחר ויגורו יסר על בן; לפיכן אמר כי נגזל על ישראל שיגורו ארבע מאוס שנה, ואמה ג״ב שגרו בארן לא להם שלשים וארבע מאוס שנה, ושלשים השנים האחרונות לא נגזר עליהם שיגורו, אבל פרעה מצנו ענה׳ ויגה אוהם, כאשל אני עתיד לבאר למעה בפרק ששה עשר. ועדיין האמר: מכל מקום אי אפשל שיהיה מושב בני ישראל בארן מצרים שלשים וארבע מאות שנה, שהרי קהה מן הבאים עם יעקב, ושני ח" קהת שלש ושלשים ומאה שנה, ושני חי׳ עמרם בנו שבע ושלשים ומאס שנה, ושמונים שנה ח׳ משה בנו לפני יציאה מצרים: א*כ אן אם נשנה רדת יעקב מצרימה נולד קהה, ואן■ אם בשנה מוח קהה נולד עמרם, ואן אם בשנה מוח עמרם נולד משה, בכל זאת לא ישבו ישראל במצרים שלשים וארבע מאות כנה, לק חמשים ושלש מאוס שנה, ׳?׳«-!- עמרם. ואולם הגידה נא ל׳, לפני רדה זרע אברהם למצרים היכן גרו? הלא תמיד בארן פלשתים, כ׳ כשלא היה שם יעקב ובניו היו שם יצחק ורבקה, וכשלא היו שם יצחק ורבקה היו שם יעקב ובניו. והנה בחוב ומצרים ילד את לודיס ואת עמרם ואה להבים ואח נפתומים ואת שחלוקים ואת כקלוחים אשל יצאו משם פלשתים; נמצאו פלשתים בני מצרים, וארן פלשתים ארן מצרים י תחשב אן היא; א״ב נאמרו ומושב בני ישראל אשל ישנו במצרים, הלי כאלו אמר אשר ישבו בארן מצרים ונאלן פלשתים, וא״ב יפה הוא אומר בנשים שנה וארבע מאות שנה. זאת מצא אדוני אני, וא״כ עוד מקין לבקש היש בתולה שני כתובים המכחישים זה אח זה *) כחוב אחד אומר שה חמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים ה קחו (ולא מן הנקר), וכתוב אחד אומר וזנחה פקח לה׳ אלהין צאן ונקל. אכן לא נוכל לומר היות שני הכתובים האלה מכח-ישיס זה אח זה, שהל׳ הראשון בפקח מצרים מדבר, והשני בפקח דורות, א־ב כמו שראינו שפקח מצרים נבדל מפקח דורות בהיות לקיחתו מנעשור, ושהוא עעון הגעת דם באגודת אזוב למשקון ולשתי המזוזות, ושיאנל נחפזון, כן יש לנו לומר שפקח דולות נא גס מן הבקר, ולא כן פקח מצרים. הכינור מקתנרא, בי במצרים היו צליכץ לאכול נחפזו!, על בן לא היו *) הפירוש הזה שחדש אאז״ל דחוק מאוד, והנבון בדעת קצת מן המפרשים כי בייעוד הזכיר המקשר הגדול ולא חם להודיע הקטן, ובקבול הודיענו הזמן בצמצום .