Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 119

- 119 — יישן יוד•« להם שננימוש־ן איכון עסיקין (שי' ג,) ודברים האלה המליץ ל׳ יצחק במליצה לשונו על התקיעות נאמרו כדי לערבב את השען , ני עוד חששו חכמינו שן ישימו אויבינו את לננס להדנריס והברכות האמורים נעת התקיעה והמה מלכיוח זכרונות ושוסליוח נשורענות של עכ״ום (עיין ל״ה ל״ב בי) ובזה יהיה נשמח שה לחח חרב ביד אויבנו להרוג אותנו אך כאשר יהיו לואין הערנוניא מתשללין וקולאין בתולה וגועים ותוקעין בישיבה וחוזרי! ומתשללין ותוקעין ומליעין בננומי וילולי בעמידה , יתערבב דעתם נהדגרים בל• נועם ויחיאשו לביא אל ׳שוד הדברים ויאמרו מה לנו ולהם ולנימישיהם ויפעירו שפת ויניעו לאש על הפעוטות דשיימא במאה פועוח כאימא דשישלה וכאמם היושבת על המשבר, ונזה ישכר פיהם ולא •דעו ולא יבינו כי דעתם ודעה אמס היא המעלננח ומטורפת והשנליס נאת לשבר אה אזנם — ואמר ל'׳ עוד: כל שנה שאין סוקעין לה בתחלתה, והוא■ אם אהל כל עילנוב הדברים שאנו ננושין כדי לערבב את דעתם ודעת השטן, אם אע״ש כן לא הניחו האדנים אותנו לתקוע נר״ה מזה ש״מ כי גברו עלינו לשונות המשטינים בתחילת השנה, והסיף מהמלשינות כאשל הרשע הזה קם יהיה שירעו לנו q1p3 השנה. — ונפרק׳ דר״א פרק מ״ו (והובא באשרי) איתא: ולכך התקינו חכמים שיהיו תוקעי! שופר בחודש אלול בכל שכה ושנה וכא ובא לערבב את השט; ולא להשעין על ישראל, והוא ג"כ כדברנו, כאשר יראו האויבים ן1דנר לגיל הוא אצלינו בכל החודש, יראו כ׳ לק בנימות׳; הן עתיקי! ולא יבואו לטעות או להטעות, ובל העם ישמעו וילאו ויזכירו משנה לשנה , ולא •זידון עוד לשום עלילות דבלים בנו, ויהיה בלע המות לנצח, והוא המות הנאה לנו מאויבינו והשטן ע“׳ התקיעה הראשונה וכד אנו מניין לי' ושוני! וחוזרין ושוני; יתבלע ויתבלבל דעתו ולא איה לי׳ פנאי למעבד קטיגוליא, כי בל שנות שיהיה פונה ימצא מליצים רבים הפודים אותנו מרדת שחת, כי הכל יודעי! למת תוקעי! רחמנא אמרה תקעו, וננימותין אינו! עתיקי!, ועיין נערוך ערך ערב ׳עו״ש ותראה שיש לכוון גם דברי הירושלמי הס לדברינו אלה. ונזה הנני נא לבאר אח מאמרו (ר״ה ל״ד נ׳) ומלוה נהוקעין יותר מן המנרכין, כיצד שתי עיירות באחת תוקעי! ובאחת מברכי!, הולבין למקום שתוקעין וכוי פשיטא הא דאורייתא והא דרבנן לא לייכא אע״ג דהא ודאי והא תפיקא, ועיין פירש"׳, ולי נלאה ב׳ הברייתא הזאת נשנית ג״ב בשעת הגזירה ובשעה שלא נתערבבה דעה השטן, נשמטו לקול הלנה והתפלה וקול השופר, וע״כ במקום שתקעו נסתר נבהלה ושחד לא הי! מברכי! נצבור, ובמקום שברכו באסיפת עם לא תיו תוקעי!. ואע״ג שאף אם ילך למקום שמנרכין יש ספק נידו שמא סי׳ ג׳) ונדרך אחל נוכל לבאר דברי ל' יוחנן וספולו, שבראשונה כאשל היו תוקעי! בשחרית היה זה גס תימן להעצלים והישנים מעם ישראל לעורר ולהקי׳ן אותם משינתם ככתוב: תיתקע שופר נעיר ועם לא יחרדו, וגס הסלוהיס על עלשוחם בשמעם להחקיעה הראשונה יהלכו נחרדה וזריזות באסיפת עם לב“הכ, וכששמעו השונאים להתקיעת הזאת ופתחו עיניהם משינתם וראו להליכות העם נרעש וזריזות יתירה , חשבו שבאמת יתקעו לאסף להעם ב״י למען ילכו לפול עליתם בהשכמה נעת כי לא נכונים המה למלחמה, וע״כ עמדו להם בנששותס, וע״כ תקנו חכמינו ן השני מתקיע אסרי תפלת שחלית והקריאה בתורה, ובעת ההיא כבל התאספו לב״הכ כל המתפללים ואז ידעו כ׳ רק בנימוסי! הן עתיקי!, ואמר אף נהלל כן, נאמרו שהטעם הוא לבל נעשה לעש לקבוץ, הלא גס נהלל המנהג שהחזן וכל העם עוני! ברעש גלול, ואיבא למיחש ג" כ פן יהיה להם מזה רצועת לרדות אותנו ומשני: ליח (ויותר טוב לגיוס: איח) כל עמא חמן, עיקר החששה בעוד שלא יראו רק הקבוץ ממקומות שונות לקול תרעש , אבל בעת ההלל הוא לעש בלא קבוץ, כ׳ כבל אית כל עמא חמן, ואמרו אף בתקיעה איח כל עמא חמן, הניחא שנטלו התקיעה בשחרית קודם התפלה על סדר הברכות. כ׳ ליח כל עמא חמן, וחששו מהרעש קביצת העם ע“׳ התקיעה, אבל למה: השני מתקיע, היה למו להשוות התקיעה להלל ואחר התפלה שחרית והקריאה יתקע הראשון? א״ל יונה כתיב וכי, והואיל שאנו מאסרי!, אנו מאחרי! עוד מעט לזכות גם הקטנים, והוא כפי׳ נעל ק"ע, אך ניתר ביאור ופשטות גס להעקמימות ■עו״ש ותלאה כי לפי דרכינו יבוא הכל אל נכון, ואין אנו צליכין לשבש נהירושלמ• כאשל חשב הלב נעל ק״ע .