Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 117

האינע" דל׳ יוגה ר< «לה קרונה ני/ה לפלט היושנח מחו׳1 לתחום (וגינל׳ הג«מ/ ני״ה לי) וי)ן! ניייונ לי) מסג•, כ• ד-נ״ז לגיוני ני). וכפי תניאה «ינרי תייושלמי שנקט רק יננה, נשמע שגס נההקנה הראשונה: איש נ נ יה ו לא נחפשטה הקנסס לכל הערים היחוקוה , רק להקרונוס א!> בדבר אחד לירושלים או ליבנה, ני מפח שנמחקו הסנהדרין מהמקדש נחפלדה גס הנורה הסכמים והחנירים ומהם שמו עוד נעה ההיא אה «ישנס נינגה, יע״ג עשו מעלה הזאת ליגנה והסיווכוה הסריס למשווטהם , ונעה מלחמה הקנאים גרע רינ״ז — לפי דבל• רמסשר לשיטת תאמרו לו — את נח ירושלים וענה, א ל אס״כ כשניסן לו ענה מטטס אקפיימס "לקנוע נה חפלה ותפילין ׳לטשוה נה כל מה שרוצה נטשוה (אד׳׳רנ פרק לניט׳) ומענה יצא חורה וטנודה, זו תשלה, אז הזרה ענת והעיירות הסמוכות לד״ת, ולמען שלא ישלו האויניס עלינו שנו נדור ההוא להמשנה (ר״ה ל״נ ני) העונל לפני החינה ני״ט של ל׳׳ה השני מתקיע יעו״ש נננל• וירושלמי (סי נ׳) ובזמן ההוא נחכנקו כל הערים אן> הערים הרסוקוה לענה לחקוט טל י״ה נרוב עם, נמקוס המקדש מעט אשר שמה ישנו אן> הכקאוח למשפט, וגם אחרי שגלשה הסנהדרין וניה הוטד מענה ולא היו חוקעץ נר״ה שחל להיוה נשנה על ד״ה כ״א נטין טנ׳ נכל זה נשאלה ענה נסקנח לינ״ז טל דנריהס והיו הוקטין נה גם ננ״ד דאקראי, וכל רטרים קנינוחיה נסכנסו שמה. וט פ הינדים האלה י״ל לנאר ולהגיה אח דנלי רג יצחק נר •יסן) (ל״ה ל') "כ• »סיים סליסא דצנודא הקיטה ניננה לא שמט אינש קל אוני׳ מקל תקיע־א (דיחייא•) ולכאורה צריך עיון הלא נזמן ר׳ יצסק נר יוסף כנר גלחה הניח וטד מענה, ולא היו סוקטין כ״א נטין טנ, ואין■ היו חוקטין ניגנת נימיו נחקיעה גדולה כזו, ומזה לאיה לניאולי ולפירוש הרמ״נס, שלינרי האמלו לו חיקן רינ״ז טל ינריתם נחקוע גס ננ״ד דאקראי, והתקנה הזאת אס כ• לא נשפשטה נהעלים הדסוקוה — לא החקנה הראשונה מינליהס ולא תקנה לינ״ז על דנריהס. נענה נחפשטה הראשונה והשניה, וקיימו וקנלו זאח גם נטרס ניאו! רע״ז והסנהדרין שמה, וע״כ גס כשגלסה הסנהדרין חזרו הדנליס ליושנה נענה. — אך עדיין צליכין אנו למודעי אח הפירוש מן: ולא שמע אינם קל אוני׳, או כנוסחה ההוס׳: אוזני׳, וגס מאיזה מקום הוכיחו מסירי תש" ס שעל ל״ת שחל להיוס נשנה יסוננו דני׳ ד יצחק, ואס נאמר נניאורו: שלא שמע אינש לקולו כי קול השופר הולך והזק עי «אוי נאזנו ונהסרש מהקל חקעסא ונדרך גוזמא אמר זאה — א״כ מהיני תיחי לן שבר״ה שתל נשנת היה? והוכחת רש״י מדנקיט ענת לאו הונחה מעלי ותא היא, כי נוכל לומר שנא להשמיענו נזה, שנענה חוקעין יחידין נסקיעה גדולת, והסוג הוא על חכמי ננל להנהיג אח העם ככה גם נמקומם, כמו שנאמת מצאנו כהפיסקים שלמדו ולימדו מזה שהסע הוא על ימידיס להקוע אסר ההפלה כדי לערננ אח השטן, וכפי הנראה לא היה נאמר נראשונת המלה: דיס■ יאה נדנרי ל׳ יצחק, והיא הוספה מאוחרת , ב• נל• המלה הזאה לא הנינו הוכחת הגמרא מינריו שגם היחידים חוקעין כ׳ נאפשר היה לאמר שהשמיע נזה כי הש״ן או שליח נ׳׳י היה חוקע נקול גדול וחזק וסו!> סין> קשה מהיני חיתי להרנות נמלק ולהוכיח? וגס הלשון קל אוני׳ הוא זר והיה צ״ל קולו. — וע״כ נ״ל להגיה ותהה אוזני׳ צ״ל חזני׳, והשמיענו נזה הלכות נדולוה וקנועוח דאיכא למשמע מיני' לאמר אם כ׳ נימיו לא היה ענה ג"כ רק מדנריהם , ותקיעהם נשנה היה ננ״ד ועם נ״י האקראי שלהם ומטעם הקנס לינ״ז שנספשעה נס מאז — רק ניננה , נכ״ז אן> כשגלתה הסנהדרין משס נשאל המנהג להתכנס לענה כל הערים — הרחוקים מניח הועד שיוכלו להקוע שמה על ד״ה — למען חקוע שמה נית יינם יאקרא׳ מסקנה רינ״ז טל דנריהס ומחמח כי הנ״תכ מענה, ששמה הנ״י נושנין היה קטן מהביל אה כל הטם המסאספיס לענה, תיו מוכרחים הנאספים להתפלל סי׳ ני) ויש להת עוד טטס להתקנת הזאת, «לנד הטעמים הנזכרים ננללי וירושלמי, והוא כדקתני רשנ״י: והקרנסם נמקוס שהקלננוח קרינין, ואנו משלמים כעת הפרים נשפתינו (העניה כ"! נ') ואנו חוקטין נעה הזכרה הקרננוה , וע׳ סוס' ר״ה ל״ה ד״ה אילימא וכו׳ שהניאו נשם ל״ת שהמקראוה של ימסןז שהם נמקום הקרננות צריך להזכיר לעולם וכו' יעו״ש, ועיין נאשר׳ שבחג שלנים נחלקו עליו ולא ידעו טעמו יעו״ם, ולפי דנלינו נכונים מאוד דנריו, שעשת זאת לעיקר למען שיהקע נמקוה הזכרה הקרננוח.