Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 116

I 16 — יפירש״י כדקתני במהניהין שיהא בא״וא גומל בביתו, ומהון שלא התרמס לו אלא נניתו זבוי הוא ולא אה• לאפוק•. ויובל להיוח כ׳ גס תתקגת «לול, ש*הא «ל א״וא גועל בניהו היה ג"נ נעה ההיא שגהננרה המחלוקח נין הכהוה. כי מבואי שם בהמשגה i העעם: שהיו מנין איש אה הנידו וראו נ״ד שנאו ליד׳ קכנה, ולא היה למו מורא מקים וקדשים, וגם לא פחדו מהכ״הג והכהנים העובדים והשוערים מנ״ד ש״מ שהמחלוקח נין הבהנים והפיוסים והעם גהגנרה נעה ההיא , ועוד נימי «לאני ראיגו נקראו חגי על הכהנים נזמנו אמר : וגם אני נסח• אחכם גנזים ושפלים לכל העם וכד — ואנעיגניס איש הונו, נראוהו נזמנו להגי כהני דלא מעלי, והס ההעלעניסטען אמר נגדם להלמיייו אל ההיו כעבדים המשמשים אח הרב ע'מ לקבל פרת וכו' , והפרת הוא המהנוח כהונה והמעשרות שחמסו לעצמם, סיים במאמרו: וההא מורא שמים עליכם והמכוון נזה לאמי: את מוראו (ואת מקדשו) לא תיראו ולא העריצו את ד׳ לבאות אוהו הקדישו והוא מוראנס והוא מעריצכם. העולה לנו מכל זה כי עוד ארבעים שנה קודם הסרבן, נעת שנתחדשה המחלוקת הישנה והצדוקים הרימו ראש התירו הפרושים לתקוע בכל מקום נר״ה שחל להיות בשבת אף נגנולין אית בביתו, רק נעת מלחמת הקנאים עם הרומים היה רינ״ז יושב מפחד וחרד, אם יתקעו העם שופר נעיר נהתמוכות והרחוקות אשר כנר נכבשו ח"׳ הרומים וגס נשבח אשר לא היו נותגין כן מימים ימימה. שיוכלו לאמר עליהן; ננימוסין איכון עסיקין, ויהיו השונאים סנורין שמא עליהם הם הולכין, ויעמדו עליהן ויהרגום, וכמעשה שהיה (עיין ירושלמי ר״ה פ״ד ה״ח ׳עו״ש) וע״כ נא רינ״ז לגרוע מהתקנה הראשונה ומנהג הראשון מעת שנעתקו הסנהדרין מהמקדש וגרע אח כת השמיכות לירושלים הרחוקות נמעט אן> | שיודעי; נו ניוס מהקניעא דירחא, בתקנתו שהערים הסמוכות לירושלים צריכין לשלשה דניים שיהיו רואת ושומעת וקרובה ויכולה לבוא, וכל שאין בה שלשה דברים הללו אין הוקעין נה. אף שיודעת נקניעא דירת א. ונהערים הרחוקות תיקן שלא יתקעו רק ננ״ד ונ״ד זריזין ויודיעו מקודם להנציב רומי שבעירם שרק ננימוסין הן עקוקין ולא ס״ו נמרי ומעל, ונזה יהיה שלום על ישראל הנכנסין ויושנין בשלום עם הרומים. אך העיר הסמוכה לירושלים ורחוקה נדבר אחד מהשלשה דברים ממנה, הסברא נותנת שלא חיתח רשאי נעת ההיא לחקיע אף ננ״ד, כ׳ על שהיתה סמוכה לעיר מרידתא, ובל המחנות מהערב לב מהרומים היו מונים על חרבם נהע״רות הסמוכות מחו) לתסוס ירושלים, יש לחיש ביותר שמא יעמדו עליהם ויהרגום, כי נעת מלחמה יש ישוח למשחית יהיה מי שיהיה להשחית ולהרוג אף נרעש כל דתו ואף שלא מן סדין. ולכל הדברים האלה כ״ל לכוון את דברי גמרת הירושלמי שם על הלכת נ׳ כי נפרשם לתקנת רינ״ז לא פרשו רק השלשה דניים שתיו צריכים לפי הקנתו, וגס את תקנתו מהנייד. נאמרם והן שיתו כל הדברים האלו בה וכוי — ב• רינ״ז לגרוע נא. ל' יונת נע* היתה יכולת לבוא בעי רובין היך V "ופשעו ליה מן" מה דאת אמר בירושלים שכל עיר שהוא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין בה ואמר (המספר וכפי כת) אף ניבנה בן, שגם ניבנה היו הוקפד ן הערים הסמוכות, ומפרש המספר את דבריו, היכי תמצא, ובמה נתחלק ירושלים מיבנה נאמרו נ ירושלים דבר הורה והע״ריס הסמוכות לה ד״ת, בי מציון תצא חורה גם להערים הסמוכות והיו יודעין באותו היום מהקניעא דירהא, ואף שהיו רסוקין נמעע ולא היתת רואת ושומעת וכוי, נכ״ז היו | סוקעין מקמא דאתי רינ״ז, כי היו יודעי ן מהקניעא דירסא ע״י השלוק׳ נ״ד או ע"׳ התהומי! ״ורינ״ז מתקן על ד״ת״ לגרוע את כס .הרחוק׳! שהיו רחוק ין נמעע ואף i שהשלוח• ב״ד •כולי! לבוא עליהן או המה ׳כולין לבוא ע״י עירונין לא יתקעו אא״ב יש נה שלשת דברים הללו שיושבת נצלה והן כעינורה של עיר. ״ויבנה מדבריהן והעיירות j הסמוכות לס מדבריהן! ״ור־נ״ז מתקין על דבריהם" וג״ב לגרוע את כחם להצריך נ״ד . דאקראי "ויש תקנה אחי התקנה" היינו אסר התקנה הקודמת שהיו נוהגין לתקוע י נכ"מ הן הרחוקות נ«עע, והן הרתוקות הרנה, אלה מדיית ואלה מדבריהם, נאת התקנה מרינ״ז, ועשה אח הקרובים והס העיירות הסמוכות שהיתה רואת בקדוש החודש , או שהיתה שומעת מתשלומי נ״ד, או שהיחת יכולה לבוא ע״י עירונין, ונדבר ורגל אחת היו סומכין מל ירושלים לתקיע מד״ת — לרחוקים, ננעלו להאו או, מפני אוי אוי האויבים, והצריך להסמוכות החיקעין יסומכין על כסאות ירושלים, לכסא משלש רגלים ושלשה דברים, ואם נחסר דבר ורגל אמד אין תוקעין נה בלל. ואח העיירות הרחוקות עשת רינ״ז לקרונות, בחיובם והתירם לתקוע ננ״ד דאקרא*. ומזה נפשע 1