Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 114

— 114 — והנני נזה להציע לפנין כל ההלונוה רעיוני לע״ע בעני; הזה, והדברים הנראים ונם אה הנדמים אן* ממני. והכה מהתלה עלה במחשבתי להניא ראיה לפירש"׳ שפי' כלהה״ק היו חוקעין נעה ההיא אף ננ״ל של אקראי, יע״כ כיסא ונכון מה שלא סילק התיק מירושלים ליבנה בנידון העיירות השמיכות, כ• נימים ההם, נימי נ״ש ונ״ה שנחדנו התלמידים כחול הים והקטן שבתלמידי הילל היה רינ״ז, נודא׳ לא נמצאה עיר בכל א"׳ שלא תיו בתוכה בלשה אנשים שלא היו לאדם להיות נ״ד לאקדא׳, וא״כ הדני מה היו צריכין העיירות הסמוכות לבקש לנפשוחם סמן ואסמכתא על ירושלים או יבנה אחלי תקנת רינ״ז נכ״מ שיש נו נ״ד, שהיו ׳כולין הסמוכות וגם הרחוקות לתקן אס עצמם ע"• עצמם בב״י לאקרא׳. ולדברי האמדו לי בעינן ב״ד קבוע דומיא ליבנה, וע*כ יפה חלקו נעת ההיא נין ירושלים ליבנה שלא היו תוקעין נהע״לות הסמוכו' ליבנה לא נהנ״ד של עצמם ולא על הסמן יבנה, כי נם ניבנה לא היו תוקעין אז אנא בבית דינם הקבוע שהיה להם וע״י מקנת ליב״ז שהיי ממק נין על דבריהם נב״ד קבוע בלבד, והמספי בירושלמי: אף ניבנה כן, הלן בשיטת הח״ק שלפי תקנת רינ״ז די ננ״ד דאקלא׳ לתקוע על דבריהם וסיפר שבעת ההיא שם תקנות ותיק; ריב"ז, נתקנה אי חיקן לירושלים והעיירות הקמוכוח לתקוע על ד״ת, ונתקנה הב׳ תיקן ליבנה והעיירות הסמוכות לה. לתקוע על דבריהם ננ״ד דאקראי — ואם כ• בטעמם ויסודם מרחק וחילוק רב בין העיירות הסמוכות לירושלים להע״רוח הסמוכות ליבנה, כי בעיירות הסמוכות לירושלים היו תוקעי; מד״ת אף בלא נ״ד כלל על סמן ייסוד ירושלים שתקעו על ד״ת , כי ידעו בקניעא דירמא, ולמען שיהיו נכלל סמוכות היו צריכין לשלשה דברים: רואות שומעות וקרונות, וכל שאין בה שלשה דניים הללו לא היו תוקעי; בה על ד״ת, אבל בקיננות והתפלה שלא נכונה קרא בישעיה: שמעו דבר ד׳ קציני סדום וכוי ונגד תי״ני גזירות בפי הוי החוקקיס חקקי און ומכתבים עמל כחנו ובו׳, כ• הדייג׳ גזירות עשו ס״ג להתירה וגזירתם גזירת האר־סטאקיאע־ע, ולא היו מניחין האומנין לכנוס ולבנות בה, והיה למו ספר דגזירתא ומהם היו דנין ד״ת ודרשו בעד החיים אל המתים, וממינה קרבא בה, בהתירה והמקדש - ודרן אגב הנני לאמר, על כי השמות יוק׳, הושע, ישעיה, ישי נוחין להתחלף בהמנטא נתבלבלה המסירה והקבלה משמות הראשונים כת העקסייער תלמיד• יהושע נן פרחיה שפרשו ממנו ונינו עצמם נשם : ’יססי־ער והרבנים האחרונים בלבלו השמועה הזאת וערבו הזמנים עוד ביותר ונתנו לו לתלמיד אח ישי הנוצרי. — ולס׳ דרכינו נפרש אח הס' ישעיה ג' ו׳ והמכשלה הזאת תחת ׳דין כדברי התרגום: ומגניתא הדא תהי חמת ידן, והוא כשראו החברים והכרוכים אחריהם, שאי אפשר למרוד או למחות לנטל הנזירה והמכשלה הזאת מאסיפת תרומות ומעשרות בזרוע , אז חשנו מקצתם שיותר טוב לחברתם לבלי להראות פנים זועפות לעיני המושל מב״ח ולנענע אס ראשם להגזירה הזאת, רק להשתיל לבל יכהנו עכ"פ הנער נזקן והנקלה בנכבד, והחוב הוא על החברה לנחור אחד מאחיהם, היותר חכם והגדול שנינותם שיהיה הוא הראש והקצין למחנה הנאספים להתניית והגניתא היא תהיה תחת ידו ועי"! יקלו במעט מהעול הקשה והחמס, ויהיה מעיר לעור לחברתם, אבל החכם : ישא ביום ההוא את •דיו וגופו בקודש ולא ירצה לטמא את גופו בלבוש החייס וידיו בספרים המטמא׳; אה הידים , והוא הספר דגזרתא, לאיור לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה, אם ארצה להקל בה מביא מהעם והחברים אין בידי לשלם יונית׳ ולמלאות החסרון, כי אץ בביתי אף להם ושמלה אס חשימוד קצין עם לתת המכשלה הזאת תחת ידי, כ׳ מרשעים יצא רשע ואם המושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים ואץ רצוני לבוא בקהלם יסודם להיות ג״כ מהחונשים לחלוק עמהם וליטול חלק• יוהחמס הזה בלחמי והשמלה «סייקין של זהב (עיין עיון ערך קיק) כ• כשנה ירושלים , ויהודה נפל. ואתם טועים בדבריכם נקראכם להגביה הזאת בשם מכשלה למען הניא אותי לאסקופה שתבוא התשועה על ידי, לא מ! כעת היא המכשלה, רק כנר נכשלה ירושלים ונשברו ונוקשו ונלכיו, במסירת הכהונה גדולה והשררה לבית חשמונאי אחרי נפילת יהודה מכב“׳ במלחמת י', לא עלה מעולם בדעתו לדרוש בכבוד עצמי ורוחו היתה נאמנה עם אלהים ואנשים, אבל לא כן אחיו ובניהם. כי לשונם ומעלליהם אל ד' להיות עיני כבודו, אס כ׳