Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 113

— 113 — גס מלשון האמלו לו (במשנה ר״ה הס) וניבנה לא היו תוקעין אלא ננ״ד בלבד, ישנו בלשון אלונה(ומיין פסחים ג' זבחים ומנחוס בי) ובלשון ענל הנראה כמקפרים מזמן מנר (וכאשל המיל כ״ת נב״ח ז״נומ 1445 אןז כ׳ ר״א והאמלו לו היו סייס בזמן מחלוקחם ניבנה או נעיר הקרינה 1 וגם למה הלנו במחלוקת נדבר שיוכל להסנרר מכמה מדים וללאום הממשה ולזכור ההלכה ופוק חזי מאי ממא דבר, ואס אינם נביאים בני נביאים הן, הל• לן גם מזה ראיה לדברי שהם מדברים מזמן מנל אשר לא נחמשך הרנה, והקופריס הללו נעלי המחלוקת היו בזמן ההוא בירושלים, ומרוב הצרות והמצוקות שעברו על ראשם בצל לבם לעמוד על דעת רגם זכלון הדברים בלב ורוח אחד, ובאו ליד׳ מחלוקת ולפ״ז נאמר שגם האמרו לו לא התמנו נמלת ה י ו לספר שכן היו נהגי בזמן הקצר הזה, אלא שספרו אין היחש תקנת לי״ז שאס היה חל נימים ההם י‘ה להיות בשבת לא היו תוקעין ניבנה אלא בנ״ד בלבד. כ• לא היחה עדיפא כחת אז מכל מקום שיש בו ב״ד בלי סנהדרין שתיקן ריב״ז לתקוע משחרב נ״המ (קי׳ א׳) וכל דבריהם יסובב רק על הזמן תקצר ממלחמת הקנאים ומלחמת ירושלים על מקום כסאות המשפע מי ומי ישב בראש לדון ולעבד השנים ולקבוע החדשים, ולמען שלא •עלה רקב עצמות נהמקנא־ס קנאת הסופרים מיבנה, התחכם רינ״ז וקרא עם המשורר; למען אח׳ ורע• אדנרה נא שלום בך וכוי למען בית ד׳ אלהינו אבקשה טוב לן, והיסה ירושלים יתירה, ואח יבנה כלל אז בתקנתו לכ״מ שיש נו נ״ד והמספר בירושלמי נאמרו: ואף ניבנה כן, סיפר על זמן ההות מעת חי׳ נעלי המחלוקת ר״א ותאמרו לו, ואמר שאף ביבנה בן היו חוקעין בימיהם גס העיירות הסמוכות , ועל ד״ח רק נעת התקנה הראשונה מרינ״ז בעוד שהיחה ירושלים עומדת נננינת וחרננה על המקנאים והמחריבים במינה. נעת ההיא לא היה •כול רינ״ז נגלות את כל לבנו מיראת המקנאים ויבנה והעיירות הסמוכות נא היו רק מדבריהם , והיתת ירושלים יתירה על יבנה. אבל אחרי כלות הקנאים והמקנאים והמקדש והארון נשרפו, ואיחיות התורה ונושאי דגלה צמחו ופרחו ניבנה ושמה •שבו הקאות למשפט הקאות לבית דוד, ונעשה לנ״ד קבוע בלי שוס מערער לעבר שמה השנים והחדשים; אף ניבנה הן, לתקוע ניבנה והקמונות על ד“ת, ויש תקנה אסר התקנה שנתקנה היא והעיירות הסמוכות לה על ד״ת. — קי׳ אי) ולמען חזק דברי ולהראות שהיחה שנורה ושימת נפי שוני הלכות המלה סרנה לא על חרבן ממש אנא אף ננחסלל הקודש והכוונה, או השם בשנוי בעלים — ע״ן זבחים ג' שכפלו עשרה העמים נתון כדי דבור למלת "מחריב" על מנין בזה והעלו במסקנה דמינה מחייב דלאו מינה לא מחריב בה, וגס במלחמת הקנאים והסיקיוקין ועוד זמן רב הקודמת למו יתכן מאוד לאמר עליהם: מהרסין ומחריביך ממן יצאו, וממנה ומנה אזיל נרגא להחריב בה ו לפעפע את הכתלים עד היקוד (עיין ירושלמי יומא פרק ראשון) כי יקוד התורה והמקדש הוא: ואהבת לרעך כמון . כ׳ בצלם אלה ים ברא אוחו, ורוח הקודש ריען וריע אבין שוכן בתוהו, ותמה סרנו להיקוד ע״י שנאת חנם ובר. משלמי שם איתא אמר ר' יוחנן בן תורתא מצאנו שלא חרבה שילה וכוי אבל בשני מכירין אנו אותם שחיו ינעין בתורת וזהיר׳ ן במצות ובמעשרות וכל ווקת עונה היסה בהן, אלא שהיו אוהנין את הממון ושונאץ אלו לאלו שנאת חינם וקשה היא שנאת חנם וכוי," והנה אוהבי הממון הס הצדיקים ודייני נזילות, אלעזר ויהודה בן פסורא בראשם שדנו דין חורה והמקדש על יקוד שנאת חנם ואהבת הממון בקבלתם מחנות כהונה ומעשרות ופרק מתרומת הלשכה עבור הדייג׳ גזירה ונסמקס גס את החלק מהלו״ם וחחנרים והעניים (עיין ירושלמי קועה פרק תשיעי הלכה וי) ובעת ההיא נתפרדו גס הנח החברים, כי אחרי שעשת יהושע בן פרחיה שלום עמהס, וזאת היחה אחרי מיתת ינאי הדוקר ומלוכת אלכק" נדרה אשתו שהיתה חונפח להפרזשים, אז קמו הנס מנתא׳ הארנל׳ שכינו עצמם נשסיוק״ער, עק״ער ובשם בית — ׳וסיס ע״ש ביתם ועיין אדר״נ פרק הי) והוא הבית ׳וקיק המקבלים הראשונים נאמרס שהמה סם התלמידים אמחים מהיוקיס והולכים בדרכם ודרך למודם וגם בחזיונם ורוחם תיו נשענים על דברי ישעיה וקראו נעת ההיא נגד הזוגות מאסיפת התרומות והמעשרות והד״נ׳ גזילות בהתחלת הקאפיעל ני עד ויאמר ד' ונגד ממשלח הנשים את הפי ’"א עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו נו — עד והחזיקו שנע נשים וכוי ונגד חני כהני ד לא מעלי והעבודה 15