Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 112

112 — להאיר לה ש הדרך, וידנו וישטמו ויסקועעו אח דורשי החכמה אף כי המלך שלמה! «שלשלה ומהללה אשר בה נרא אלהיס ארן ושמים, והיא היחה שעשועיו עד לא טשה ארן ומוצוח — הנביא מוכיח כ׳ אחה הדעה מאשה וחמאש חורה אלהיך — ורנוחינו 1 אמרו: מנעו בניכם מן ההגיון, משרש דבריהם בעל מנורה המאור "אמר בניכם ולא עצמיכם ר״ל בניבם כשהם קטנים, כי לא מנעו רנוחינו לשוס אדם מלידע בבל החכמוח " ואף כי טעה החכם נקברה בדרך חקירחו, לא עליו חלונחינו כי כונחו רצויה, הן ישחוגן כליוהיו למערה האמה ונעה קולע אליה ויחטיא — אל אלחים יודע כי מגמחו לטונה לראוח בנוי אל. הן שמענו דברי אל על ידי מחו אומר: נבל מקום מגם ומקטר לשמי ומי איננו יודע כי דבר ה' היה יקר נימים ההם, ושמו הגדול עוד לא הודע לכל העמיס. נראה מזה בי אין אדם נחשש על דעתו נדרשו אלהים. — כאשר השק הבעל עקרים הרק ראשון משהיו כי המאמין בעקרי היה רק החקירה והדרישה אחרי האמה הניאו למלוק על אחה שברה קדמונינו הוא נבלל חכמי ישראל וחסידיהם ואשור לחלוק עליו — ובנר הגין בעד ההילוקוהיה הנדרש׳ במבחנו היקי [ לה רש" נא זצ״ל — והרמ״נס זצ״ל נהמורה פנ״א לשלישי אומר: "כשהשלים הענעיה ותנין האלהוח בנר נכנסה עם המלך אל החצר חהנימיח ואחה עמו נניח אחי." והרב ר' משה נטייל בפירושו לשפר יצירה; ידמה לעס ציון שאם יחקרו בחכמה הפילוסופיה ישימו תורת משה פלשהר וירך רמיה. ואין זה כי חולסינו נקראת פילוקופיה טהורה ," והנה אמה כי שיטח שפינאצא גס לא ילמדו בנח• מדרשיהם לתלמידיהם. לפי שהוא לא בחב דיעותיו לשני צעירי ימים, רק לאלה אמרתו אשר מלאו כרקס ממעדני החכמות. ואף בי נמצא ני; דבריו אצה אשל לא ישכנו בעיני כל משכיל , הנני אומר אי לאו ידלא׳ חקפא לא משכחת מלגינהא. ומת תזיק להאמונה אם נאמר כ׳ החנינה והחמלה ראוי לאדם להתרגש אליהם מצד שכלו, והמרחם מצי מזג לב כי רך וענוג הוא פחות הנפש וחלוש היעה בנשים — ה; הרמ״נם בארבעה לשמונה פרקיו אומר: יאמרו על פחות הנפש שהוא שנלן ועל העצל שהוא שמח נחלקו, ועל נעיר הרגש ההנאות לעובי טנעיו שהוא נזהר בלומר ירא חטא — והאם הוא אמר שלא יחיה האדם שנלך או ירא חטא, אך מגמתו שיצמחו המיות טונות מלב טוב חנצרף ע״י המדעוח — ויודעי ברוך שפינאצא נש פרם מעשיו יהללו נינת לנו כי על נדיבות קם. ואומרים ברוך אתה נעל הרחמים — ולב מי מקוראי שפריו נשחת וימנע עצמו מן הרחמים. לכן ידידי היקר, אל תחת ממבקרי ספרים I לך נכחך זה לחבר ספרים למען תרבה מדעת והאדירה. וזכור בבל עת גס אותי לטוב בי ידעת אשר לשמן ולזכרך האות נפשי — אתה ידעת מחשבות׳ ולבי, עוד זכר תזכי ימים מקים, עת שכנך עלי אהלי, עוד לא שכחת ירחי קדם עת הולכתיך שיי תרומות ונתת׳ שמה את דודי לך, רבב וצלח על דבר אמת חיי בטוב ובנעימים ורוב שלום לך, יאריך אלה־ם ימין עלי חבל, למען משמח אותנו במעשי ידיך עד זקנה ושיבה בנפש ידידך מכבדך זעליג צבי מ א נ ד ש י י ן. תוספות חדש למאמרי קול תרועה. Bon Talomo Frankel. נ״ת ר״ח כסליו תר״ך. שלום וכל טוב.לאהובי אדוני ומיודעי וכוי. אתרי ששלחתי לכבודך נחפזון ובלי שדר את מגילת• מן ט' מרחשוון, עוד לא מצאו רעיוני מנוחה, כי לנגיש דמות ותמונת השט; התוקע עצמו נדבר הלכה הזאת והוא נהיל ולא נהיל למעני קטיגוריא נגד כבודן ונגד דברי נתקעתא מדברי סופרים על סיר הברכות לשמך ולזכרך, הה אשר ראיתי אנכי לתקוע ולהריע עוד הפעם בישיבת ונעמידה לערבב את דעתו, ולמען לחזק ולקדר את דבריו הראשונים בסדור הדברים נמעט וגם לבאר במת דבורים לחז״ל בעני; הזח ולהוסיף ניאוי לדברי הירושלמי אסרי הודאתי לדבריך המאירים המאירים לנו בדרכינו שהאומר: "•אף ביבנה כן" הוא לא ירך שאלת רק דרך סיפור הה החלי:,' —