Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 111

הנערה תורה דקים ומיצים, חאמר אליך חנה החן ממך והלאה, לא חפצתי בן, נעלה נפשי נך, ואיך תאמר אהנתיך. והנה נמר נפש יורה לרות ארבע כנפות האין שושנים קנון-, כי למי ליחן בל ידע ידוע. קודר •קונן פיבו ושברו לעצי השיה, נעיר יתבודד, יצריח מראם הרים ויתיפח, גלמוד ילך, נדד ישב «חון למחנה, ויהגה קנים וחגה על קשי יומו, והד הדים יענוהו כי לשוא עליו תשתוחח נפשו, ולחנם יהמה. והנח מליו כאין נגדו, ינחר מחנק נפשו, או מראש הדים לפול שדוד, ולשבור מפרקתו, ולפזר ׳עצמיו בעמק, או לשען> מים רבים לבוא לשום קן לחיים מות ננחר ממנו. ויש אשר אהבה תעניתו, והיא לא שונאה לו, אך קנאת איש מרעהו חדלח מעין זך אהבתו, איש אסר יפחיה בפיהו. בלשונו יכזב לה ונפה חנן- ישחיחיה . ועוד בידה עונו, עוד יפרחו מלי תלמי ננה, שושנים נח; לה למנת, עוד תעד עדי עדיו, והיא תשכח מעינה, והוא ידבר מל לנה אולי ירוחם, והיא בשפתיה שלום תענהו ונקרבה תשים ארנה, ונה יגדל שברו לאין מרפא, נע ונד ילך בין קלעי הרים ונתרי גבעות לחנות על קשי יומו, חאות יצרי לנו ׳כאיבהו ידכאתו אומלל ילך •אור יום לדתו. בו ראה אור ראשון. וננשף ימיו יפקח עיניו, יראה בי שוא לחם הנינוחים על אהבת נשים, בל אפה נגד תנגוד, נין אוהב ושונא לא תכיר, אם תצחק או תנכה אין אמון נח, אגלי דמע הנוצצים מחרכי עיניה אשר תדמה כי אהבה לן יאירו, המה דמעות שמחה על משלחך, תשיש בי נפלה פלאים נון- ונפש. נחלקת אמריה השחה והשפלה קומתך. ברכך לפניה יכרעו;, לפני רגליה תכרע ■שפול שדוד, והיא תאחז בערפך להדיחך לירכתי בור. והפרפר מוח וקדקד, ערמת נשים רבים הפילה עצומים הרוגי אשה, סועא ילכד במצודות לנה וחרמי ידיה. — מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים כי תשגה באהבת אשת נעוריך. אך למי אוי למי אבוי מי אבד רכושו בעני; רע,למי פצעים ונגעי בשר? לנותנים לנשים חילם. אשה זרה מצודים לנה כי תנעיחך אשר קדשה רק לך לנדן ימיה, שוא ידבר לבה, והוא צודת נפשן לקחת . שרן- מעופן! נקפא לקור קרח אחה נער חקר לב,המות תוך חיקך למען השופך ארקו. חומק חייך סנקת שולל תוליך אותן, וביום מפלתך תשא נס, ותקרא הידד, ותשמח על הריקתך, ראה עלם כתמר פרח, עפה השח השפיל קומתו, שושני לחייו עצם אדמו, עתה ננולו, תמק יהלובו, נקפד חקות חייהו. כי הואיל הלך אחרי שוא, נפתה לנו לאשה קלת דעת. לשנים במכתב׳ מליצתך בלפידי אש ציית לה אהבתך. קראת לה שמות נעימים רעיתי יפתי, חמתי נרה כחמה, קצרו יריעות שלמה מהביל רגשות אהבתך, אמרת מי יתנני חבצלת השרון מרמס תחת כפות רגלה, או שואב ריח שושני שפתיה. ונשמת חיים חדשים נפח בך, אומות ממחים ידיה סייס נעימים קראת. עתה תאמר מ׳ יפן אמצא מכתבי׳ אעלה אותם בלבת אש, אציתם יחד, ארמקם נרגל, או נעשן אילם נצח, יען מה נאבד ונעזב האיש הזה, למה הלוך ילך ונכה מדוכא בלחן עוני ויגון}' יען לא ידע תורה מה צותה לא תחמוד יפית בלבך ואל חקרב אל פתח ניסה . והאחרון הכי נכבד: מורה נבוכים החדש, בו נכנור המליצה תפסח חידות החבל אשר חכמים שערו על אל אלים תדבר נפלאות, כאבן חנון אשר נחל לנו מתנה עונה מניס גנזי הרמ״נס זצ״ל בבארו דבריו מערבית לעברית, כן בין תנין אתה להריק מצרפת ללשונינו דברי ברוך שפינאצא אשר אחיו לא הכירוהו ודורו לא חשבהו כגורל כל גדולי סקרי לב. אמתים תמה דברי החכם צרפתי שהנאת בספרך זה, כי יש יערה לעמל נפשו בכהנו ספר ביותר אם יגע נפנות הדת, לבוננם בצדקה; ההמון יקדיש עליו מלחמה, נפשו ירעה לו פן יפרן לעלות ממעל לשכל האנושי ויקצץ ננע־עות. או פן שתות הדת יתרסק אס יעפיל לראות בבלע אח הקודש — ניוחד לא תהיה תפארתך עשוס ספי־־ם בענינים כאלה כי חובר׳ חיבור בימינו לא ינחלו כבוד אך תתלה תחת תהלה, אן, כי אם יתערבו לכונן יתר דבריהם למערת האמת וחרבות שפתותיהם כי ישלופו לכרות זמורות זר מכרם ישראל חצם אליהם תשוב, ופתיחות לשונם יבואו בלבם. — ואנכי לא נביא אנכי ולא בן נביא אולם לני ינבא לי ואראה עתידות לן . כ׳ שומר׳ ציון יקראו מלא אסרי ספרן כי נדור הזח עשו להם בני ישראל תורה כחפצם וכלננם לא יניעו אל פועל ה׳ ומעשי ידיו לא יראו להכיר הבורא מ״י הבחינה. השמים לא יספרו להם כבוד אל, אין דורם את אלהים למען לדעתו יכיר צור עולמים, עומדים ואינם יודעים על מה חס עומדים, אם האדן תלויה על בלימה , או מל עמודים מוצקה. רואים ואינם יודעים מה המה רואים, כי עוד לא נשאו מרום עיניהם להניע מי ברא אלה ואיך המס כוננו. ונבע לארץ והנה צר וחושך לא העלו נר אלהיס נשמת אדם