Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 110

— 110 ־)"י הן בזאת לי) ’צדקו אענס. ני כן נל העמקה כשמן טוב, יסיג דחו בהריקו מכלי אל כלי. עד אשר נזר אומל הרב״אע על סטר א<ונ שהעתקה הוא, אן> דנריו משובצים באבן חן המליצה, רק משפטיו קשי ההבנה. נן כל •ודע• ועניני שפה עבר יעידו כ׳ רוח קודש משפה אבוהינו מלחפה על פני כל ספרן■. ולא חטאה נגד משסע הלשון כלליה ופרטיה, מדנרך נאוה ושכולה אין נהם וראש דברן שמה אמח, ופהח דבריך יאירו, יעידו על חכמהן ב׳ •דך בכל, ולך המשרה והממשלה בלשון טבל. מה יפה אן> נעים צירה האלבה נחענוגים, ני •ארס איש אשה באמונה, נצדק בחסד וברחמים. — אולם מר ממוח אהבה נמאסה ונכזבה, איש ני ישגה באשה זרה אשר אמריה אליו המליקה. ואחרי נפלו נרשמה אשר טמנה לו את בן האהוב לא הכיר. הצגה לפניני גולל איש יהודי אשר •קדיש עהותיו למדעוח יסון> האהבה, והמלחמה בנידה אשר לאדם עם חיל האוה הצודיס נפשו לקמח. — אמש קש• יום צל לי עליו על מצוקות וצרוה סחקפהו מעודו אהה! אך פיד ואי, נכונים לצלעו. מהריון מבען ומלידה אך שנע רוגז הנהו. נרעש ורוגז אחה בן אד" ממרום נדחח, נשלנח משמים ארץ אל ים הלאות, ונזעף הים והמונו מגלים שאונים נהמם דכים על חוף אחח האיים נדפה, בל חזק כן תרן אניחן אשר חשבה לחשנר באס') שנות בתות, יראת שמיר ושית תעלה שם, קול קולא לבני אנוש ישחה לשחום אשר ק£ היא על פני מים ואשי כבדו •דיו ורגליו בלנסשחיס הגשו ׳צלל כעופרת במים אדירים ־ אדם ילוד אטה ימי מגורו מעט ורעים טפחות שנותיו עיף ויגע ילחם נגד חיל מבאונוח י והמון תאות רעות, ותמורות ימירו בנודו, ימררו חייו בקלון ויראון מולם . וקטן עוד בעיני רודפיו ומבקשי נפשו הצרות אשל קול צנורס מקרנו עליז יעברו, כי עוד מחוץ, סשכלהו חרב רעהו, שונה׳ אלה• לנס רחוק מהמלה, ידברו שלום עם ריעהס ובקרבם ישימו.ארנס, לבלוע צדיק מהם. חמת קנאה ומשטמה חנם תאכלהו, •אכלו נשרו נשנם, יחלקו שן עליו י ייקראו האס נלענוהו, או כי •חטא לאכול מען הדעת, אז אלת המכניס עצמם אוהבי ה' חסידיו יתקוטטו עמו, כדינם עם כל מוצאי דעת אשר יוציאו דנתם לעת עליתם. בי יהין לעלות הל החכמה, ישבעו אותו בחרפה וכלימה ומשפט מות עליז יחרצו, נ׳ עצים לגיהנם הוא, הנה כל זאת העברת לפנינו התעוח איש בלימודיו ובאהבה כ׳ עברה חוק ותלת בלב אש שלהנחה אשר תנעל עד היסוד נו לב ונפש. הנח זאת האהבה היא הצלחה בלא מנוחה, כוס נידה מלא ענג יתהפך לנגע, ושמרית אן ימצו ישחו מנדיה. כאלה ענותה דשינה ורעננה תשגה ביעל בין לעש• רוחי סערות, כן יפריח דשן ורענן ׳שגשג יעלה לתעלה ראש בחור יפה עינים בין תשואות מורשי לבנו מזימותיו הרבות. והנה נקנה תסובב גבר. עלמה יפיפיה ברה כחמה, החפיר סהל ניפית נצבת לימינו, עינית כידוד׳ אש ׳תמלטו, חצי אהבה יורו ויפלחו לבנו וכל קרנו, אחת מבנות . עיניה יצוו לו לחיות או למוח, הה! מי יתן לא ראה אותה מימיו, ארורה שעת ראשונה כ• נתן עיניו בה ונעשה גל עצמות, לוח אין נהם, גוף בלא נפש . ובכל זאח מי •חיה ומי ירגיש ויחוש •ותר ממנו, שמים חדשים וארץ חדשה נבראו למענו, משעה ראשונה לאה אותה. לו חרונה חבל ומלואה, עת עיני אהובתו לו אהבה ׳המון ׳קחו לבבו, נחלום ידבר עמה'והוא מאושר, משבח גורלו וחבלו נפל לו בנעימים, אולם חלף הלך לו שלום חיתו והוא לא ידע כי ברעה הוא. נשלחו ברשת רגליו, בל יוכל המלט, מן היום ההוא והלאה לב שמח עזבהו, פנתה הלכה לה מנוחתו, לא ידע לעולם מרגוע, על מנוחה ני טוב לא יתענג. ענד עולם לא יצא חפשי לאיש אןזר נהפך, נפלאתה אהבתו אליה, מאהבתו אל החכמה, בה נגד יננד נתנונות אשר היו שעשועיו כל היום ימאס, והמדעית אשר שחקי לפניו בתבל אחרי גיו ישליכם. והיה אס אהבה לא תעניתו, והחת מפו טובתה תשנאהו, אז קודר ילך נלחץ לבנו הנשבר והנדכת, שנח משושו, ובכל זאת יאשר חבלו אשר חבל ׳חבול גוית ו ונפשו, נכספה וגם כלתה נפשו לחצרות אהובתו, לילה ערשו לא תנחמהו מדד שינה מעיניו, יעיר שחר עם שירי יללתי, •קטף שושנים בעמקים, יארה מור ואהלות להקריבם שי אליה, נזרי פרחים ׳ענד עטרה לראשה — אהה! היא לא תשעה אליהם, מצאה אסר נאה ממנו, מצא מן בעיניה בחור נבחר ממנו, והנה לנו לקרעים נקרע. נתח לנתחים. ויזל דם. אל מי אדמך אהבה נמאסה סולת אהבה נכזבה, אש עצור בעצם. נבזים נמאסים בעינית כל מנחותין, נסלח נפשה בקרננותיך ונעתרות לה נשיקותיך, כל עולוחין לא יעלו לרצון לפניה, לא יערבו לה מדברותיך, לתוהו וריק כהן כלית, ישחת דבריך הנעימים. חאוה לא נהיה מחלת לב,