Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 108

— 108 — ותניעהו לנטלו או לנשאו אס זה •חזה האדם מבשרו. כ< •נרכהו ה' לרגלו המה •רוצו אל אשר לנו לא •רצה, ויד על נש יה בח הבריאה הסקי,־> מאסנו, לה הממשלה לפעולוה אדם. גש אהה ידיד נחמד! בשנולת הזמן נדחס ממקומן, טלטלח טלטלה גבר, נדפס מגל אל גל, כעלה נדן) משריגו, עלן! בפי רוח מחולל גשש . וכשושנה מטורפה כ• יסקפיה רוח שערה, •כנפיה בכנפיו, וישליכה נאחס המצולות עי כי שאון דכים ׳נופיה חנופה יצוא ושוב כקצן! על פני מים. יניעו עמה הנה והנה, אצל חון! נחל שובב שובב הולכה, וממקום שנאה היא שנה ללכח, כן איש נודד ממקומו הנך. וקול ממרום שמענו קורא אלין. לן לך מארצך וממולדתך. והנה הלכה ועזבת חברתן אשס נעוריך וצעירין בניך הנעימים וגם אותי אוהבך נטשת והונילוך רגליך מרחוק לגור, עיניך תראנה ארן מרחקים, גס מלך של עולם ביפיו תחזינה, כי רק עוברי דרך ישיחו עוזו ממעשיו ונפלאותיו אשר יראו בתבל. ולא המת היושבים על שפות השיר לפני האש אשל על האח בנית אנותם ויקראו האח ממוחי מצאתי מרגוע, מצאתי מנוחה! לא זאת המנוחה, ולא זו המרגוע. — ידעתי גם ידעתי, ידידי, נפש הגר מתנודד בארן כבליה, אשל נין המון בני אדם בחליפות שמלות, תוארי פנים ודיעות שונות, אוהביו ורעיו יבקש ולא •מצא . כ• אן! אס גם שם מאורי על ׳אילו האלן, וגם שמה ילקלק דשא ילבשו גנים, החבצלת תפלס באחו■ ועצי לעננים עושי סר׳ נחמדים יגזלו וישגשגו למעלה לאש גם שם להיות לצל ולמחסה להלן. ויחיו נעקיק תנובתם יושבי נצלם: אולם המה בלם יחד יבכו להולך ולא ישוב לראות ארן מולדתו, בכל מדרך כן! רגל אשל ילחקהו ממשכנוח אוהביו תאבד התבל «תפארתה וחחמעט ׳קרתה, עד אשר תנצל עדיה מעליה, ועלומה מכל שמחה תעמוד לפניו כביום הולדה. אלן וחוצות שחל משחור תארס, גם השמש פניה אין לה כאשל באלן אבותיו, שחוח ילך, אגלי דמע ינוצלו מעפעפיו, נכקפה וכלתה נפשו לחצרות אוהביו לחונן ולנשק עפרם. אולם רגשות כאלה מעט מעט ימחו. עד כי כלה גרש יגרשו בברוא אלהים חדשה , צב חזק «נחושה , החלאות ותמורות שונוס יענדו עלינו - יוסיפו איל בנו, ונקנה לב חכמה. כי העמל והעבודה יוציאו לפעולות אדם כל בשרון ויתרון דעת בנו. ועל בלם מקנא אני בך כ׳ באח עיל גדולה. כ׳ •תל שאת ויחל עז להח״ם נעיר גדולה מלאה חכמים בה חושיה ומדע קן להם, לאים אשר תודח וחכמה לו למנה, ונפלה איש מלין נעיר גדולה לאלהיס ממלין המתגורר בעיר קטנה אשר בה אך שארית חמות יסגור מול אולה כי תתקומם למולו כדוב שכול, ותהי אויבתו, ותחלוק שן עליו לנלעהו. ונעיר גדולת אשר חכמות נחצותיה ילונו, וככלוב מלא עון> מלאה חכמים, משכילים ׳לאי ה׳ וחושני שמו יפגשו איש אס אחיו נדברו איש אל רעהו ויאמרו חזק . ועת נלאה אדם חכם ונביט בפניו אשר יאיר מחכמתו, באורו נלאה אול, ’אצל מהודו עלינו ומנינתו •בינגו. ואלי אמר ה׳ לשכון בערפל בעיר מצער. לכן אשליך ידיד יקר משחן אלהים בשמן חכמה ומליצה אשליך ואשרי חנלך שעזבת העירות קטנות במו גוררת ואוית למושב לך עיי גדולת אשל כנעניה נכבדי האדן י- ומעת שמח לדרך פעמיך, בכל משעול דרכת . שחקה לפניך החכמה , אשר היתה שעשועך בימי ענין. כשלמה החכם מכל אדם, נקשת חכמה ולא שאלת עושר אשר כעון! תעון> כבודו. והנה הודות לאל גם נצל הכסן! תשכון. לא לך לבדן, אן לזרים אתך אשל שפחו אותך לביתם, ותחשה והתלונן בצלם. יהי מכירן נלון. ויה׳ ה' אלהיו עמו וכל אשל הוא עושה ה' מצליח בידיך. שמה מצאת מנוחה כ׳ טוב, ותשכון בזרועות המדע. ואשר תכתוב נשפר מכספם ׳שחדו בעדך להוציא תעלומה אורה. הן במענה אדמה מקום לזהב ׳זוקו, ובבטן האדן בעליל לכסן! מולא אב; אופל ובחן. אבני שהם וישפה ממעיה במעמקיה הלא המה לק לפעולות אדם מטמוני שפוני מול יקסו. ונלעדו עפר שחל למי, ועין אנוש לא חשזפסם, להתענג על יפעתם, ומצא טוב לא יפיק לצון מבני אדם אם ימנע הטוב מזולתו, ואן לו לביו יהיה. ואבן חן בעיני נעליו, אם במסתרים ישיש עליה, ובשמחתו לא יתערב זר, שמחה כזו מת זו עושת. כן לאמות וגביש חכמות, יקרים המה מפנינים, שחו בטוחות איש אשר כמים לים מזימות •כקו, בעלי אקופות יצללו נמים איילים . וישאבו ממעינוח תהום חכמה דנה כל •קל עין לא לאתה . יחתרו להוציא ממעמקי הלב נינה ודעת אוצרם. ידרשו לדעת זאת חכמת מאין תמצא. ואם מוצאה יצפנו הדעת ולא יודיעו ללא חכמה, מה זח כי •דעו ובי יבינו. ומת להסבם יודע דרך חנונות עת אזלת יד ממנו להורותם. הן למען דבל עמה ם נקפל מחיל •נוקש ולא יצא לאור עולם חנם אין כשן!. לק הכשן! •ענה את הבל. ולרוב לא לנבונים