Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 106

— 106 — ,איש משוגע" — הכי אויל מחוקר! ואם משוגע איש לוס הביקורת! המשוגע איש »לוי פינים אשל אין אז גששו להשען כמו שסוס עין על משפטי עמיה ו ב״וי כמוהו *) ואין חפצו לשסות מנאל מים נוזלים (Tradilion) ספלוהו שלים עליצים -Glaubens) (Slriftetratcu כ׳ אס לשפוט בשכלו מחת אלהים חיים, ולחצוב לו במשענת תבונתו סליו אלוה ממעל מעיין מיס מ״ס, חי׳ לוח ונפש, ח" נחילת חפשית, חי׳ מ ולשי לב ללול, נהיות הכל בידי שמיס סון מילאת שמים! — "ומקצן בנטיעות“ — שד,ל ענת נו, ונהפוך הוא כ׳ דבלי הימים יגידוב׳ באמונת אומן, נ׳ נהיות הסכם הסוקל הזה בתול מעלת איש צולח בכנסיה הנוצלית החל לסול ולחפש אחל האמת איה מקומה, ויהי נעלות על לבבו כי דת היהודים צודקת באמונתה מדת הנוצליס, ועיקליה מתאימים יוחל עם התבונה, ויחגול עוז צדק נמתניו ותעצומות אמונה בחלציו, וישלך עשלו ואשלו אחלי גוו, ויצא מעיל מולדתו בעילום ובחותל כל, ויה׳ חתן דמים למולוח — ויחיתד, ולאחיו האומללים אח לצלה נולד, וכל זאס באההו לק לממן האמונה, למען נול לבנו וקלנו, עקב טוהל לוחו חותל נפשו. — ״איש אשל עמודי נפשו הלפים לא יכלו מלט משא החקילות אשל העמיק עליה״ — מ׳ הגיד כזאת להמנקל? האס ק לא קפלו תנדפת באמשעליס בלשון תפלדית נשם: .Examen :c אשל עליו העיד הסכם פיל־פזון הלאשון נתפלו: der Amsterdamer״ "Saduzäer כ־ הוא מלא היקשים הגיוניים נשום שכל טוב ודעת צלופת? — ״עד אשר נגע לוח השפק נאלנע שנות אמונתו" — לא מחכמה יצאו דבלים כאלת כשגגה מלפני השליט המבקל, כי מי הוא זה לא ידע ולא יבין כ׳ אך בעקב השפק יצא משפט האמונה מזוקק שבעתים! ואמל נעלנע: "צום גלוינע; געהט דעל וועג אינעל דעם אונגלו־נע;“ מתכיסלדמז״ל: מי שאינו נכשל נד״ת אי איפשל לו לעמוד עליתם. וזה גס דבר אוריאל: התפונה היא שקו׳ עצמות האמונה כי אך משלש שפק יצא צדק ופר• חפינה אמונת . (מערכת ד מחזה ני). איש אשר לא היה , לא יהודי ולא נוצרי — מיל׳ יחתידותא נפי משכיל; קול ההמון נסיך דבקי־! מ׳ זה משמיע שמות יהודי נוצר• מממדי או כל דת מחיבת בהההלכנו על גבול שדה הפילוקיפיא? החרפה היא לאיש חכם נשען על נינתו לעשותה לאבן בוחנת כל יח וכל אמונה? ואם קלסה להסכמים קקלאט אפלטון ואליקטו, ולאבותינו ואבות כל המאמינים אברהם יצחק ויעקב אשר לא היו לא יהודים ולא נוצרים? ומה המה כל הפילוסופים בעודם מתחקים על שלם׳ הדת ע״ם שנילי השכל וההגיון? — ״איש אשל כלה ס״ הבלו באבדן עצמו לדעת' - הגם זאת לכלמה תחשב לו V אויה, כי עתה נשכבה בגשתנו על כ׳ אבותינו שישלים בלבותם והתמימים בנפשם שלחו ידם בנפשם והולידו חייהם ניגון שאולה נקום עליהם חמת המציק מבני אמונה אסלת והלך נפש שונה! דמים כאלה יחולו אך על המרדפים נאש קנאת דתם , ולא על הנרדף אשל יבקש האלהים: ועל כיוצא נו נאמר: "זכר צדיק לברכה" ב• "צדיק באמונתו יחיה" היינו לפי הטיח המשכיל נ״ג בעלי המגיד גליון ל*א על הכתוב הזה שכוונתו בלשון התולה לא: גלוינען, כי אס: וואהרהייט, אינטרצ״גונג. — גם לא בא המחבל לנהל (?) את בני העברים מאחוז בכל חכמת וסקילה , כאשל לא ינהלו קורות הנהרגים על קדוש השם את בני העגלים המיחדיס והמקדישים והמעריצים אס קדוש אלה׳ יעקב; ונהפוך הוא, ב׳ יחזק לבבם ויוסיפו אומן בראותם עוז העצומות השכל הנאמן הבועל כנל תמיד בלב האדם ובכוחו לכבות שביב חיתו והוא לא יכבה לנצח נצחים! — המבקר הזה אשר הסק הסכין אך לשאול ולא להשיב להקשות אבל לא לסי־ן מוסיף להעמיק שאלה לאמי ־■ ,או אולי נא לחדש סגנון במשקל׳ השמות ובניני הפעלים כמו *) ״Oiioi! tonjoiirs des tlmoignages humains! tojours des honimes qui me rapportent ce qtic d'autres homines 011t rapporte! Que d'hommcs encre Uieu et inoi! Ce que Dien vent qii'mi homme fasse, ii ue le lui fait pas dire par un autre homme, il le ]111 dit a lui - meine , il l'ecrit au fond de son coeur!“ — .בחום הגיגו בעד האמת Rousseau קרא החכם