Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 105

— 105 — ננליון הלניע׳ נחמד ונעים מכתב החכם שד״ל במענה לן נקל לוח ושום שכל, אם כ• הכנו׳ החדש שיין למושח דולנו שי״ל «חלאה כמעע לנקשח חדשוח ולשמינית שבשמינית נסנושה; כמו שלא יחכן נדנליו נגד החכם יש״ל זצלה״ה, נמה שגילה מה שכשה הסבם שי״ל מנועם חובן «כפנו שאשול לששל אחל «טחן של ח״ח . — גם משנה החכם המנקל הל"׳ ליישמאן היא קב ונקי. — נגליון החמישי והמשכו »‘ו כ״ז כ״ח — /<ה עונו ומה •פיו של המכחב "דבל בעתו" לשונו מזוקקת שנעחים ושפחו חלב שישיות משוסה נלשד השמן יולדה חדלי קלב איש ולב עמוק; ותכניתו: חמונח נפלאה ואמחיח מאיש נולד על נלכ< האמונה הישנה, ואח״ב אכל מען הדעת ותפקחנה עיני שכלו והאמונה הוכתה נשנולים. איש כזה מתנודד ומתיפח על השקע אש אמונתו בקלח תבונתו. ואף אם יצדקו משמיני הכותב, בי התמונה הזאת איננה לבד דלן משל , כי אם חי ס׳ היא נקלב לוחו וכשמו ל ו ו י י פ ע ל בן הוא פושח על שני שעישים לשמוע שדקות עדל׳ האמונה והתבונה נשלגוח חקקי החפונה — גם אז שפתותיו נוטפות מול. ובאמת ידענו אח האיש הזה נמכתנו נכיח התשיעי מתחכם זקש צד פ'—פ״ה, ואח שיחו שם אודות הגימטליאוח דבלים נאולים ובלולים כיד לוח העת הטונה עלינו. — נגליון ה עשי לי. חידוש ה׳ לעווינזאהן בשם האהננות כנלזכלת׳ אנכי בתובלה השנית מקפלי ״«ו״נ החדש" צד ל״ח בתעלה שם . — נגליון ט״ו. במכתב ל״פמאן אודות הבאת המן נפולים כמדומה ל׳ ש־אית׳ בהאנודלהם האקמכחא לזה ע״פ מחה תמסה את זבל עמלק" מלשון "ימחאו כף" ונגמלא (מגילה כ״ת) ומחו לה אמוסא. — בגליון ט״ז. שיל המכס שד״ל בלתי מדוקדק בחלוז "אן חל חילא מלן וללעס גבולותיו" כי י ל א נ ק ש ר מס יחק שממנו או עם יחק הפעול אולם לא עם ימת שאליו, אן מקפל התנופות דתקתו לכן. — גם קופו נדבליו "תחכם הנוע׳ן וכוי" הוא דבל אף על מענת לן. — חולדות החכם שד״ל הן לנו מתנה חמודה ונעימת , כן בבחינת חומלן נקיפל חיי איש לס ונשת כמוהו, כן נצולת; נקגנון מחוק לפה נעים לאוזן וטוב ללב. מי יתן והיה אח לבב הסכם הזה לענגנו בתולדותיו עד חומן, ומקלא׳ טוב טעם ודעת תחיינה לנו ולזלעני מד עולם. — בנליק ל״א-. נפי' הכתוב: ותאמין בה׳ ובו׳ מהחכם נ״ג מזכיל שם החכם האפוד• (פלופוט דולאן) למחבל האגלת אל תהי כאנוחין. המצות להעיל כ׳ בזח צדק הנעלליג׳ נקהלו ״אבן בוחן" צד כ״ו בהטלה בי הוא טעות גמול, והוא כי המכתב הזה כתוב אל דוד נוניע באנגוידוש , אשל בהטילו דחו החליף גס את שמו ובנה א״ע מאישטל׳ אשעלוק פלאנצישק• דיאוקקולניק — מולכב ממלות אל ובשל בלשון לומית — והנה נעל המכתב חזה דון מאיל אלגואדיש ילא לחתום שמו וסתם נשם איש ליבו המומל אשטלוק פלאנצישקי דיאוקקולכיק, ומעתיק אחד כתב החתימה הזאת בל"ת אפ״ד וגלם לחשוב בטעות שהחכם המפולקם האפוד׳ כתב המכתב הזה , והוציאו עוד לפז על החכם הזה כנודע. בגליו; ל״ג 3קןף תולדות שד״ל, צחוק עשה לנו החכם הזה בבואו לתקן פעיות הדפוק בתולדותיו אשל מעטו יצאו, עלה על לנו לתקן גם את דבלי אסלים — החכם נ״ג — אשל לא נתעוח בי אם בכוונת הלב נאמלו, ויגזול: צלין למסוק ופילוקוף כבלון (?!!) — נגליון ל״ח נשמע מן הלמתים צופים קול בלמה קול מאיץ לוקיא, קול המבקל החכם הל״ל דן גנליאל על השיל "אוליאל אקוקעה" המנקל הזה משתומם למלאה עיניו לאמל: ״למה הובא העמוני ובמואב׳ (!) הזח נקהל ׳שלאל? ומה נא זה להשמיענו וללמדנו?״ — הן לא יצדק, אעננו, לעצום עיניו מלאות בהקדמת השיל הזה תשובה נצמח על שאלת חכם כתם: מה זאת! — המנקל הולן ושואל: ״תאם נא לעשות שם עולם נימינו לאוליאל אקוקטה?* — כן הוא, ב׳ כאחד הקדושים באלן אשל נהלגו על קדושת אמונת לננס ככה הקליב נס החוקי הנאמן הזה את חיתו על מזבח חקקי מולשיו החפשים וטהולים מכל צנע מתקדם ומחחקד, ואת אשל שם אלהים בלבו אותו שמל לדנל נשיו ולכתוב בעטו. ועוד נעלי אקיפות של Jüdischer Plutarch וויען 1848 בנוהו בשם: Märtyrer. — 14