Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 104

— 104 דאיתי נשונע שמחות את פני כולמי ז׳וגני שפתינו וחכמה עמינו. ואכבד לנקד את פני המשורר המפואר והמהולל Med. Dr. 3)(. Rappaport הנודע לשם לתהלה ולתפארת ע״י שיר - אבירים ״משה" ויחל שידים «שואלים בפי כל. המשודר הנשגב חוח תראני בכתובים המתקה אשכנזית שיריית אשר פטל ומשה משפל ,תהלים" מעשה ידי אמן — אשר כמה מזמורים מהנס נדפסו כני למופת נעלי היהודים מימן ומאגדעבורג — ואבחר לקרוא המזמורים המגביהים עוף ביתר שאח על במחי שירי קדם ומרומי שפת כנען, וארא והנח קול המעתיק האמן תזה חוצב להבות אם פלדות השיר, ויגבה ויתרומם במלאכתו על כל אשל נעשה לפניו בהעתקת תהלוח דוד בן ישי, כי מלבד עזוז כוסו בשפה האשכנזית ותעצומות דמיונו נחועפוח השיר , עוד הפליא להעמיק מזמוחיו במזמורי תע*לי ולרדת במעמקי סדרי המשורר האלה« ויפוזו שיריו על נעים זמירות ישראל אור נהיר משמת לב ומשיב נפש. — שם הניאני חדריו הסכם תמפואר בשיריו העברים Med. Dr. A. N a t k i S ועל שפחו בוערת אהבת לשוננו הקדושה כאם הקנה על הר תאלהים. הרופא המהולל חזה בכל הדיפו אל חפצי מזיתו ומבקשי ישועתי יומם גם לילה, ובכל הגותו בספרי מדעים בלשון עם ועם, לא ינוח ולא ירן> לא ייגע ולא ייען> «השתעשע גם בשפתינו הקדמוניה; וכה אמר אלי במתק לשונו: נבואי נערב אל ביתו ואף אם אחרת׳ לבוא והנני עיף ויגע לא אוכל לעלות על ערם יצועי לתא שינה לעיני ותנומה לעפעפי, נערם קראתי מעע או הרנה במקראי שפת קדשנו! — בלעדי אלה מצאתי ראיתי שם אנשים משבילים צעירים לימים אשר יפוזו זרועותיהם בשירי ציון המוצאים חן ושכל טוב בעיני כל מנצח בנגינות ישורון, המה : המורה בבית הספר לבני ישראל הר״ר חיים ליב ראזענעהאל , המוציא ספרי "׳שורון" הר״ר יוסף יצחק קאנאק, המוציא ספרי "«גד ירחים" הר״ר יוסף בהן, המשורר העברי חר״י שפערלינג ובו' וכוי. — ותחזינה עיני בפעם הראשונה בניתן אח עלי "המגיד" שמה מגידי חדשות מהנעשה בממלכות הגויס ללשונוחם נארצותס אצל עם ועם אסב"׳ בולם נקבצו ובאו להגביר ללשוננו ושתתנו אסם להגיד ליעקב ולספר לישראל בלשון אבותינו את כל הקורות בתבל ארצה " נשפה ביורה ובלשון צחה כאלו היתה חיה מתהלכת נאק נפי עם מאושר יושב תסס נפנו וסתת תאנתו כמו אז תמת ממלכת שלמה בן יוד בירושלים. אקרא באזכיך לאמר: מי יגלה עפר מעידן רוח אפינו עזרא הסופר ותשוב תראה אין אתרי ב״ת מאות בשנים לשונן, אשי בכל מאמצי בוחן צרפת וזקקת, כפורחת העלתה נצה,חיה חיה היא ועודה מתהלכת בארן לא לה. ותגדל יקירי, את חסדך עלי להשאילני מעלי המגיד משנת הנוכחת ל״ד גליוניס על ימים אחדים אל ביתי. במו המתקתי לי את ימי חג הסוכות הבודדים במועדיהם באין •וצא ונא בעירי ובניתי, וכל יקר ראתה נס עיני נצחצסות לשוננו הקדושה והטהורה; ועתה אהובי הא לן את המגלות האלה המושבות לן שה , עם תודת לבני, והנני נא להעיר אזנן במכתבי זה מל רגשי לבבי ומורשיו אשר מלו ואשר חשו מדי קראתי דברי חכמה ובקורת בשולי העלים האלה: נגליון שני. מכתב החכם הד״ל יקר ונעים במכלול תכניתו המורה על יקר רוח הכותב, אבל בתוכו נמצאו גס פעפועי מלק ודברים של מה בכן, ד״מ אומרו אחר זמן ראיתי או חשבתי כי כל הפירושים וכוי לתמוך עליהם התקנות וכוי" דבר ישן נושן וזיל קרי ביה רב הוא ומונן בלשונם אסמכתא שהוראתי בס' אחת היא עם תת' נמלח לסמין?) — נהשנות ,אחר זמן ראיתי וכוי" בהמשך המכתב הנ״ל, הראשון ג״כ ששונו אבל לא ברור, בי השנויים האלה הם רק בבחינת המקבל ולא בהתראות שני הטבע נעצמו, כאשר לא נחליט היות פי שנים בטבע התראות כח השמש להשחיר פני הכונס ולהלבין הנגד הכניס < וכאשר לא נאמר רי עצם השמים עם זוהר הכוכבים מתראה כעול לעינינו, נאשר פעם עב קטנה ככף איש יכסה איזו כוכב מהכוכבים. — עוד העביר החכם שד״ל על מדת ענותנוחו נכתבו על עצמו בתחלח המכתב הזה "דברים שיחיו להם לתענוג ולתועלת" הדומה למנטאו בסוף מכתבו באוצר נחמד הראשון דף ע״ח ובמה דסיים שם פחח כאן. — ועם החכם הזה הסליחה על הערות אלה נתמכי על הפרע שלו בסוף מבחנו ״אהוב סקראע וכוי". — האורות אשר לוקעו ע״י תחכם גבריאל פאללאק עונים הם מאוד גם בתבניתם גם בקיצורם, ויאיים דברים כאלה להכתג בסגנון כזה על תולדות כל אנשי שם. —