Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 102

102 — נגוהות נ)ין משער «שולביס ביריעות הבמיס, חס הירח יקר הולך במרחבי הרקיע ומונה קרניו ברקי אהבה ישלח, הוא יחוה לאדס דעת נקו: דממה דקה: יש גנוה מעל גבוהים , לתקודחו גל צנא בני רשן., תמת כדוריס מאיריס זבים רסתיריס מתיקי נעימות מאוריהס ממרומי מושבותיהם על• הבל אילת ■עמודו, ועל קו חכמחו יחנו, ■חלומו וימירו מצנם מעת לעת שניב קנות הרקיע ■ שס שרשרות גלישת ככנים איש לעבר תני, כאחוזת מרעים נאהבת נצח דבוקים, ונגדיהם כוכבי לכת בשוהם וישפה יאיר, ויכתירו חוג השמים. איך יקר אורימו להולני פת בשפל, איך יגביהו בני אדם ויציתו רשפי אהבה בלבות בני חלוף לאני ההולדת . ומה נחמד הו־ אורם לעוברי נהרות ימים, הנשואים עלי אברי האניות המה ירוצו בעון. עם חמדת רכושם וחליפות תקוחימו. אז כגמול חל■ אמו אליך ליל נוגה ■שאו עיניהם עת הוסע למו נהרה, והמנה למו חשרוי אור יומם, גם תעורר בקרבם רחם• מעוז ומבטח נעה יחתרו להנצל מגבעות חול וקלעי כנן«. בן גס נקרב לבני לפידי נועם ורחם קודש הצית אם הגיוני לברק חצין •הלוכו ויחדשו קרני הודות אין משפר ליוצר כל המון רבה הבורא ומקיים כדורים יקרים המתנהלים במרומים במשטר ישר מעת כולמו מהרה תוהו חק נהו הוליו. כן דורות בלי קשורות החולפים לפני עלי מעברת החיים חזו והשתוממו על יקרהכם כי רב הודכם כי נשגב, יען מהודכס ומכחכס אצלתם עלי תבל הנשמת ועלי קורותיה חבלים ינוהיס . שם הכן ונאמן תחלופו , המייאו במרום בין מרחקי כדוייס, וכל איש מהלכו ישובב קו ישר לא שזפתמו עין איהו אך עין חכמה רבתי השלטת ומושלת בצבא מרומים אן> על• מעוני אדמוה ה; היא השפר שחקים בחכמה יגבול־ שמים היא תשקין.. — כן נעמי. לי ליל מנוחה עח אתבונן חין ערכך ויקיה מלאכתך . הן יום ליום יביע דק אומר, אך לילה ללילה ■חוה ■עת וילמ־ לבני אלם להניח הבלי •ומם ולעצור מרוצתם אחר עמל נשרים, לעזוב חשבונות ורעוה יוח הצלחה הכוזבת נח הערמה אחוה הגאוה ונעלה אוב וידעוני. שמה בני אים יעפילו במעלות עלי נמה• גאונם, איש באחיי •החלו ויפרחו. לאלה אדונים •קראו ואחרים עבדיהם ■כני, אלה משחה שמנים בנותר ישבעו, ואלה לחם צר ומים לחן מנח סבלם . אך ליל יעים •משור המפתח ייקרא דרור להמון עמלים עח יבוא בדוח חרישיס מהנח שמים מלוא תפנים, היא השינה הנעימה ואורגו במסכה התנומה על חוגת בני אלם, אז יבוא החלום מעד; זנולו על• הבל ארנה וינתק השבע מיד הבורי, יקגירהו תוך עישו אמה איש — אך כפיו יפיוש לתלך נדכא יגשק מעיניו דמעות יומו, •נתלהו לנות מנוחתו, •אחזהו •רוממהו ״דלג עמו מנד לנד בגיא החזיון, אז יגלו לפניך המון סקוחיו וחוח• היום ימירו לשושנים נעימים, גם ליורדי אבני בור אשורי זיקים יקרא דיור שנח גאולתם והעבד חפשי «אדוניו ■ענדמו, עעדוה חמור יום עברות. — חזו נא חח■! איך בחכמה רנחי חלקו הזמנים זהעהוח חצצו, אופני יים ולילה על• קו •פד ישובו. ואיך גדול וכבד הוא מנשוא חבל החיים בלעדי מנוחת הליל . ת; דודן. צדקה לת ישביע ובצי חשך •צעק לההצלמה הב הב, והרצוצים הנדכאים נשער לא יוכלו; מלט נטל זמנם האכזר, גם בני אלם אשר תרמית וישע מדת יומם המה ישביעו נדו־־ם וכחשם בפניהם •ענה. חזותם ’הלוך עלימו אימים וינדו עמם מלחמות תנופה, המת יחוו למו לעת להשיב רגלם מגי דיך עקלתון. גס קול פתיים תשמיע הליל לאזני בני רשע, ולקול עלת נדן! יברחו. אך חרדת קודש יניא לרו־ס■ תצלקת ויעורר קרנם מנוחת נעימת ודוממת תגפש. כן אשתומם גם אנכי עלי מפלאות תמים דעים, אין חג סק וקצב נצבא עתות החבל. יום ולילה לא ■שנדחו, היום נתן להענודה, והליל למרגוע ולמנוחה הגו והנפש. שם בירכתי מחוז הרקיע תשמש הלכה, חני הכיור *זנחת, והירח לא ע לאע ממקומו יגיח עם רבנות הכוכבים כמלך עם צבת ג־וליו יתפאר ויערוך מערכה, כן תמת נשמחה עולם יתנועעו ויריקו לפידי איי־מו על• ארן המת ■חוו לאדם יעה והריח קודש יחדשו בלבבו, איך נודעה יד ד במכון שמים אן. בתחהיוה אין. המת יתוו דעה לחכמים יודעי העתים החוזים בכוכבים התושבים תקופת מהלכם על קו השערת המישכל, אן. לגל יושבי חבל ילמיו יעה, וענז האנוש יביע למיתוק עלי הוד.נ גת ם . אז יעלו בתתו המון חשוקות הבלי בחי חומר ורוח ת־ש יני־א בקרב לביתם , ואיך קען הוא האים גר חלד בהביעו היכל השמים כיריעה נשגבת משבצות ספירים ואבני אקדח יקר מני היכלי שן שניות חמיח בני חמותה הבל גאינם ומחמי לגספם, ומה •גדל הגבר נעח נשאו עיניו למיוס ויחזה ימין ד' בכל מפעליו, אז •שא דעו למרחוק ולפעלו יח; צדק יחזה המו; כדורים גזרת ספירים , ■שער מיחנם •ע:מת רתנם צ־לי מתני;. יי רוח נש על פני •חלון. תסמי שציוא גשרי, איך אחזה