Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 99

— <1‘1 - נס׳ התשנה שהנו שמלה והו מושב על הק״נה , חו משוס שמרמז על: עמו אנכי נצרה, או על: אני אני הוא ע“פ, אג; לש“! יוקשה למה נשמט האל״ף מהינה והו, ונא« ה יש“׳ נשמר מזה וכי!נ שהוא נימעריא: אנא ה׳, וכשאני לעצמי נ״ל כי דני׳ ר*< יש להס המשן עס מאמי אנא שאול שנס קל״ג ע״נ שאמר הי' זח אלי ואנוהו היה דומה לדי ננל זיב׳ עונו, וסי' רש"׳ שמלה ואנוהו כוללה אני והו, הזנק נו ע״ש, וזהו שונה אני והו הושיעה נא ■ ת p ,p נ ה 7 ד; צ״ח ע״ב . מה שמו של משיח? זני ר״ש אמרו שילה שמו, זני ר״׳ אמרו ג; שמו, 7נ• ל״ה חנינה שמו, וי״א מנחם נן חזקיה שמו ע"כ, ע' שי' לש'י ב* כל אחל היה חלש אחד שמו, היינו החלמידיס הנקראים 7ני, וכל אחל היה מהחכם למצוא שמן במקרא על פס המשיח ששוה לשם רנם, והנה היש אומרים אשי אינם מובאים נשם דני מנחם נ; חזקיה וזרים היו לו לא י7ענו מה היה למו ולאיזה הכליה חקרו נחפש מחושש לשם מנחם V ואף אס נאמר ני אמרו ז אח בדק■ חלול ונזאנוה, נ• כמו שנמצא שמן נמקלא לשה כי הקולמין גם הס מצאו עוז שש מנחם, ענ"פ מאול יוקשה למה נחרו לוקא נשם מנחם ב; חזקי ה, הלא כמה מנחם ה״ח איכא נש ו ק סוגיות המלמול? וללעתי היה יוחל לאו• השם ל' מנחם נל שימאי. הנקרא נפי חכמי הש״ש בן של קלושים, גם נל אפונה כ• עול ימצאו שמוה, אשר בקל יעשו לרם שמיני; מקיא, ולמה לוד,א השם מנחם? גס ׳פלא ממני ובכל המקרא והחלמול נבל• אין ל׳ מנחם נ; חזקיה! מ׳ היה האיש המצוץ הזה ומה מעשהו? והנה נפשי •ויעה מאול, כ• נתמימלא אשי הנאה׳ ריוס לסכין אץ נר לא חולה ולא חכמה, לא הלכה ונא מעשה , ונכ״ז אני עניתי מאוד וחשנחי להסבר להעמידה על חלה ולהצילה מ; הזייר. וראשונה אעיין, ב• הגילשא בכל המימרא כאשר היא לפנינו אינה נכונה מנל צד, ונפלו בה שנו"ש, למשל: השש הדורש הלאשץ הוא ל' שילה, ומרש"׳ מוכה מהיכו, כ־ לפניו היה הראשון ד ינאי, כי עליו פירש: כל אתל דורש נשמו, וזהו ש״ן נהחחנח הענץ, ואיה לו לשלש כן אצל ר' שילה. ועוד לפנינו הג־לסא נפנים "מנחם נן מזק״־.‘ ומפי' לש"׳ נראה בעליל :׳ גילסחו היסה מנחם שחם, והוא הוסיף נן חזקי ה. אף שיש לישב זה, והשלישי השי נכבד, כי נשוף המימרא עוד הוסיפו: ולבנן אמרו חיוורא דני רבי שמו ופי׳ יש‘• והעל,ן, כ• צלעה חלגומו תמולא, והיא שוה עם שמן הקרא נגוע ומעונה. והנה יגדל ההימס כמה יוקא המצולע של ביה רני? ול״נ 5לסי ספק כי הגייסא מפונשה והנכונה היא: ורבנן דני רבי אמרו: סיוולא שמו, כמו שהזכירו בשלשה החכמים הראשונים. ואחרי ההוצעה הזאה גש לי יורשה לשמח קצה הגילשא. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום. נמש׳ שבת לף ׳"ג מצינו איש משמו חנניה בן חזקיה שהיה בימי ב״ש ונ״ה והמה עלו לבקרו, ונמש' חגיגה ע״ז מצינו איש נשם «נחס שגם הוא היה חבר לשמאי והלל ע״ש, וא״כ ההשערה קרונה כי היה ידוע לחכמי י.ש״ש כי חנניה ומנחם היו אחים בני איש אחד חזקיה, ועתה שמעני, אם אנסח השם לני חנינא ואקים חחח־ו דני חנניה, וכבל הראיס לדעת, כי המליח בן חזקיה לא היל לפני רש"׳ אצל השם מנחם, ולרעת׳ מקומם הראוי להם אצל השם חנניה, ותשלם כל «לאכח שנו• הגירסא כזה, לני חנניה נן סזקיה אמרו: חנניה שמו, ולא דקו בשמא להניא שמן מן חנניה, נמו שלא לקו נשם ינאי עם ינון, ואדרבה בשם חנמה האותיות שוות מכל צד עם השם חנינה, ו״׳א מנחם שמו, וע״ז פי' רש״י כ׳ גם הוא בן חזק־ה כמו חנינה הקודם, ונזה כ: נסיח המימרא עולה יפה, כי דני חנניה והיש אומרים שניהם השכילו למצוא סמן להאשים בני חזקיה מקרא, יתחס אשל "ני חנניה סמכו על: בלי מצוא חנינה, היש אומרים מצאו סמן על שם אחיו: מנחם, "קרא כ׳ רחק ממני מנחם . ורוק . מרגלא נפומא לאינש׳ אם רוצים לקיים ולאשר לנה «0, אם? שפרו או הגירו. יחזקום כן בלשון שלילה כזו: ה־נל הזה איני כחנות. וכבד העירו על הוראת המלה הזאה מחקרי לשונוה ונלאשם נעל שהשני, אשל קיש ה גיר שא הנ״ל נת״יו, ותוסיף, כ׳ אותם שיכהנו המלח כעבות נט״יח , אינש מבחינים בין רע לעוג, ע״ש ותראה, 5י רפי אשר הולעחין לאיזה צורן אשר יאחזו בני אדם נהמלה הנ״ל אין מקום להולאפו, יאל' אומר המלה נע• י ח היא עונה מאיד — עיין נמ״י פלשה צ״ב מעשה ב״ר מאיל שנא לטח טיב לאושפיזא ללון שש , ונע״הג אשר היה רעה נגד פניו ללסטם אוהו *V ׳ ’עז לו לאחוז דרכו והוא •לוהו, אכן ר‘מ השיבו כי ימחץ עד נא אוהבו כי "יש אשי אהו ישע, המו השחי עלה, שאלהו חנע״הנ על אותנו המאסר לבוא, אבן