Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 97

— 97 — כי תפגע בדברי הנביאים, ואם אמול יאמר המלין: "אס יקטלני לו או לא איחל" ב״כ ומקרא אסתר להסן או למסך לפי שססכוהו מגדולסו לשי רב או לטי שהל דברי מלהוט ניומבין על פיו לשי שמואל (מנילה ע״ו א') אינו מועיל ואינו מזיק, אכן אס הנע בחולה משה אשר הוללה הקים ומשפטים ובקלדומוח מבוא לה■ או גלון החקירה הניף עליה וססללה; הי.לפעמים ע"׳ חלף ושנוי יהפוך דה ודין החומר חומם ודבר אסל הוא ן אס לא יגיד או לו יגיד ונשא עונו והמאמר ר״י לר"מ הלמידו: הוי והיר במלאכתך מלאהח שמיס שמא אהה מחסל או מייסר אוח אחה נמצא מהלם מעשה נראשיה המו יראשיה נראו חסה ברא (עירונין י״ג א'). ואם ההן יד למינים יוסיפו עוד סלה לאמור ואהבה לרעך וסשנא אה אויבך (.43 .5 .Math) אשל לא זהר במקרא לשנוא האויב הוא כלל גדול בחורה אבל החצי השנוא נשמטה מספרינו ח״ו! ואחה איש אשר לוח אלק־ם נו כמון הלא תדע לבוס מחשנוח אשל בלבי ואין שנח ההורה שוה בנזקה, לכן סחור סחור הנני אומר לנזיר אלקיס להרמא לא הקרב! ועתה אל תחשבני אדוני כאחד מן הנבונים בעם גס לא כנבוכים במדבר או כמשיב ושואל שלא מדעת ואל יחל אפך טלי אס באחי נצל קורתך להשיבן ואתה לא שאלתני; אמנם באמת ההרויתני ענג ודשן, ערכת שלחן לפני ממגדי דבריך האהובים, ועל כל מאכל טוב שמת •נוחו הזנונים כמוני עבדך ומשרתך. קאנישא רבתי ניסן חר״יט יוסף לעווי. Talmudische Exegese von I. Pope. סוף מס׳ קדושין הביאו הש׳״ס מאמר ממסי סופרים שט״ז "עונ שברופאים לגיהנם וכשר שבטבחים משותפו של עמלק ע״כ. ואנכי עד כה לא שמעתי פי' הגון: על מי ועל מה הטבח שותף לעמלק? גם לפי פי' רש״י שם חטא ופשע הטבחים הנהו שמאכילין ספקי טרפות ומכשילין הרבים, ומה ערך לפשע זה עם טבע רע ומל של עמלק? ויותר היה לו לנעל המאמר לפרש עונשם של מכשיל׳ הרבים, וכמו שמפרט בהרופאים? נם ע״ז אני מתמה, הלא כל תלמיד עס מנין יודע דרך לבינו רש"י ז״ל לכלוא פיו בקצור דברים בכל מה שאפשר , וכאן נפי' "טוב שברופאים" פצה פיו בהרבה דברים די והוסר ט״ש, כי מלבד שחשב להם לחטא כי מאכלם מאכל בריאים ואינם יראים מן החולי, עוד הוסיף, כי אינם משברים לנס למקום, ונהתרשלוהס הורגים כמת נפשות, וביותר נפשות עניים ע״ש . לכן נ״ל ע"פ שנוי מעט ליישב הכל על נכון. תנה כותב התורה הודיע אותנו למדי טבע משחת של עמלק בדברים מעטים כי זנב כל הנחשלים נעת היותם עיף ויגע, ולא ירא אלהים, ועתה הדמי בנפשן, דברים אלו, עם חטא טוב שברופאים המפורטים נפי' לש״י הנ״ל ותמצא כי כמותו כמוהם לא חסו עינוהם על נפשות אומללים, ובגובה אפס בל ידרשו אלהים, ואחרי הודען זאת פוק חני, "כשר שבטבחים לגיהנס, וטוב שברופאים שותפו של עמלק" ומענשם לא דבר מאומה, כי הוא ימוד להם כפי מעט או רב נפשות אשר ברפיון ידים הרגו ודו״ק. מס׳ עירוכין י״א ע״א תני מגריפה היחה במקדש שהוציאה בעשר נקנים ק' מיני זמר* ונמתניתא תנא ק׳ נקנים באלף מיני זמר, אמר רנ״ני וסימנך מתניהא גוזמא ע' פר״שי ע״ז, דבהרנה מקומות מצינו דהמחניתא מגזם, והנה הפי' הדחוק הזה גלוי לכל מעיין וביותר מי ששוכח תאלף ממתניתא דהכא, ׳שכתם גס ממקומות אחרים, אכן מחורהא כי חינה ״מתנית'" אשר היא נגממריא טי מאוח, היא היא הסימן להגוזמא, ונשאר מאלף רק מאה, ודוק. ש״א י״ח. עיין פ׳ כ״ה כי שאל שאול מדוד מאה ערלות, ונפסוק כ״ז כתיב כי שלח דוד מאתים. ובשמואל נ' ג׳ פ' י״ד אמר דוד עצמו כי ארש לו אח מיכל m מאה ערלות. גם לשון וימלאום למלן משמע ני מלא רק שאלת המלך ממאה עילות I ואפר אני אחזה הוא זה: כי בפי כ״א נאמד, כי שאול אמר לדוד בשתים התחתן ני היום ופי' באחת משחים, והנה נהפסוקיס שלפני זה ראינו כי דוד היה תולה, מאהבה למיכל, אבל לא למרב, והיה ירא, באשר כי שאול אמר : באחת משחים; אם יניא אליו מאה ערלות, יתן לו אח מרב, או יאמר לו: אם תביא עוד מאח אחדות אחן לך את מיכל, כמאמר לבן ליעקה, ולזה החחבם דוד והביא לו מאחים 13