Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 96

— 96 נחנוח אור באל״ף המורה עור נעי״ן (בראשית מה פ״ב) ובן דן חושים ביחיד חמורת ובני ברבים (00 פ׳ צ״ד) משה רומי המורח משא דומה (ירושלמי המדיה פ״א) אשל העתק ברצונו הטוב שלאנעעוח. ב״כ היה בפי השופר המובהק הזה לקרוא יהמו חטאים בחטף החי״ח רפויה ולא חטאים כאשל בפינו כי לולא זאח מה היחה ברוליא אשתו משיבה לו? (ברכוה י' אי) ועתה אם בארזים נפלה שלהבה? גם מן האחרונים נלכדו בשגיאות הראיה והשמיעה ואזכור רש״י ז״ל וכתבתם מל מזזות (דבלים יי״ו) "מזוזת כתיב שאין לרין אלא פצים אתת" אם היתה כתובה ביחיד ל״ל לר"׳ למעט מריבוי אחר ליבוי (מנחות ל״ד אי) ולא השיב לחכמים הלא מזוזת כתיב? עוד אחת אזכרה, דבל נפלא: לאיתי נשפר חורה ישן נושן אשל נתחיה נמתנה לחרב המופלג מהו׳ צבי הירש שאשתעל כאשל לקח מטה הלבנות נידו פה נקהלמינו *) לנכרי תשיך נלמ״ד הפוכה אשר נעשה בזדון ולא בטעוה ועד הנה לא מצאת• השינוי הזה נשפר א' מהשפריס ולא אדע מקורו איה? אבל כל הנושחאוח אשל אינן מכחישות אה גון! הדבר אלו ואלו דברי אלקים מ״ם ורוח אלקיס המרחפת עליהן היא העיקר, היא העולה למעלת אשר משם לקחה.• לא כן אותיות פולחות אשל דק החמר אינן מעלין ואינן מורידין כאשר שנו העי זקנים הרנה דניים מתורחינו אשל העתיקו לתלמי המלך וליחה לא נמל; וכמוהן המצא שינוים לאין משפל ני אין משפר כמו: א״ל ל' ׳הושיע לר׳ ישמעאל אחי היאך אתה קולא כ׳ טונים דדיך או דדיך א״ל דדיך א״ל אין הדבר כן שהרי חנירו מלמד עליו ע״ג עלמות אהבוך (משנה ע״ז פ״ב,תושפתא פלה פ״ט, שיל השירים רנה ד״ה כ׳ טונים) וכאשר נלאה מדברי י' שעדיו! גאון (מובא נא״ע במקומו) מן הראוי להיות דדיך והוואלגאעא העתיק דדיך וכלס עולים נקנה אחד כשחור ופלס; וממול רבו שינוים כאלה במדרש ואגדה או לירשא בעלמא או לשמוך לקרא דבל מן הדברים הנכונים בעיניהם הכל לפי הענין הנצרך להם; ואציג לך אדוני פשוק ע״כ עלמות אהבוך באשי שדברנו בו:דרש ר׳נ קרי ביה :עדום1ת׳ על־טות׳ עולמות. (ע״ז ל״ה בי) ואגב אקביר לך לני אלופי ומיודעי תמיהת הגאון מתו׳ ישעיה נערלין (ברכות! נ׳ז בי) שני גויס בבטנך אל תיקרי גויס אלא ג״ס ובמשורה שלנו להפך הוא| הכתיבה גייס והקריאה גויס וע״ז כתב הגאון הנ״ל על הגליון ״ומצוי!! להשכיר" ואף כי תמהתי לדבריו כי הלא נחרבת מקומות מולק התלמוד על המשולם כמו והנושא (נדה ל״ג אי) וכדומה, אבוא למלאות אח דבריו ואומר שהכוונה כל i היא: אל תיקרי גויס ד״ל גופים פשוטים אלא גייס בחולם י״ל עמים כמו אכטכינים! ורב• וכלם נכונים ומכוונים כאפה אל אחותה המקורה והתלמוד. אולם כל זה מפאת הקריטיק אך מפאת האמונה גם אנכי לחלק יצאתי בין תוריי משה לדברי נביאים; ואס אמת ב׳ כל קשרינו בלם קדושים אמרתי נ׳ אדוני! רב לל *) ע״ש הגידול תלי״א היא שנה או שנחים אחל המדד, באשר בלה פרוטה מן הכיל כי נחשב הכקף בזמן ההוא מאוד, אז כתבתי לו שורשים חללו: כשנת המלך?גל כסא ממלכת לימינו נצבת ועמו הולכת; ואתה נשיא אלרוים באת בתוכנו י י ," T ' י;וכםף אין — בלתי אם נחתנו י אמרתי נןח נא מישנה ת1ךה למנה. היליך ונןרא בה מאה בעשרים שנה! 4