Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 94

— 94 — והבה הרנסי נדברים נחפזון ובלי שדר, ואולי פלטה ענו, דני שלא כהוגן, ואמה כרחום קלח ושא נא לפשע עבדך אוהבך מוקירך ומכבדן כערכך הרב שלמה פרטנקטל. נ״נ בזו הרגע נא לידי ע״י הפאקט הב״ח מחברה אחד עפר וראיה׳ בו נזייטע 5Ü0 ובו' דבור אחד משמי נדבר הניתוקים לקיים השערה מאור עיניס, והנני מפיל בזה את תחינתי לפני ב״ח להודיעני את משפטך, כי לפ״ד על שי הדברים האלה בצרוף הדני־ים שהנאת נחקדן נקפרן היקר משמי נוכל להוציא תולדות רבות בקורות ימים ההם. ולע״ע ראיתי בהשקפה ראשונה נ' טעותי הדפוק נזייעע 521 : שירה נ' צ״ל ג נ י - ך דע ם פר י ק טע ר, ובשורה ו׳ תחת א נ ר ע ד ע צ״ל: ענודה. .Joseph Löwy ««מ מכתב. שלום לן ולתורתך החוקר הגדול .... מהו׳ יה״ם נ״י! קריתי ושניתי נקשר החלון מחברת אי וגי "חקירה על העתק התנ״ן שבידינו" ומצאתי מכתביך ויהיו לפי כדבש ונפת צופים; וכדבריך כן הוא חקפרים אשר לפנים בישראל אינק מקבימים בדקדוקי אותיות ותיבות זה עם זה אף לא עם הקפרים אשר בידינו ונמו שאי אפשר לגר בלא חנן כן א״א להעתקה בלי שגיאה, שגיאות הראיה, באותיות הדומות בצורה, ושגיאות השמיעה, באותיות הדומות במבטא שפתים, וכאשר נאמת מצאו נעזרה תורות מתורות'שונות קפד מעון, קפר זאטוטי וקפד היא ונעלו האחד וקבלו השנים (מק׳ קושרים פ״ו) וכנראה קבלו השנים נעבור שהם הרבים, לא מפני היותם הנבונים והאמת׳ים; ומקשרים המשובשים ההם העתיקו איש ואיש כרצונו והישר בעיניהם עשו עד שקמו עזרא וקיעתו (נדרים ל״ז ני) לתקן המעוות אשר נפלה נחון הכתב עד תנה ולהקיר המכשלה מאז והלאה ויקדו המקורה כאשר מצאו בקשרים שונים פעם חקר פעם מלא וכן נקר• וכתיב; ונזה שמו חוק וגבול לשופרי התורה לאמור: עד פה תבואו אכן מאז והלאה לא תוקיפו ולא תגרעו, ובן היא דעת נעל מעשה אפוד ש״א, ודעת רד״ק בהקדמתו לנביאים ראשונים. ועתה אציג לפניך אדוני גם דברי מר זוטרא(קנהדרין כ״א ני): "בתחילה •נתנה תודה לישראל בכתב עברי ול״הק חזרה ונתנה להם נימי "עזרא נכתב אשורית ולשון ארמי בררו להם בחב אשורית ול״הק והניחו לכותים כתב ״עברי ולשון ארמי.״ ע״כ. יאשים פני כחלמיש להוכיח אח מבמת עזרא אשר היי לקגף בל כתני קודש מכל קיגים יודע דרכי ד׳ בה טבע, כמאמרם ירושלמי שוטה : פרום אהבה כאברהם , אברהם עשה היצ״הר טוב וכוי א״ר אחא והפשיר עמו, כי רוח ד' אשר בקרנו קבב בכל יום אח הלכתו לפשר עצמו עם דורו לפי העת והמקום, והיה יודע חידוש הליכות עולם וד״א לפי העת והמקום, ונמדוש הלכה הזאת ברוח העת היה יכול להלך נגד רוחות של כל אמד ואחד. ונזה נתבונן גם במאמרם ברכות ח' א״ר חקדא מ״ד אוהב ד' שער• ליון וכוי אוהב ד' שערים המצויינים בהלכה יותר מנת• כנקיות ונחי מדרשות והיינו דאמי ר' חייא בר אנא מיום שמרב נ״המק אין להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד . והנה אם בי אמרו(יומא ע״ב) חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עניד, והתבוני נזה, בי החי מפי השמועה אין לו דירת נאה המרחינח דעתו של אדם, וגם אין לו לב לייפות ולתקן הדברים, .והוא הוא כמי שעושה לבנין לעוט תרעא ו קייב לבל יכניקו האומנים והבונים לבנות ולתקן, וקוף מהננין ליפול עליי ולהמית אוהו ואוי לו אוי לשכנו, כי הוא קמא דמותא לכל מי שיכנק לאה לו. נכ״ז נתנו בברכות ניכה ושבח לשערים המצויינים בהלכה, כי השער הזה אינני קבור להאומניס והבונים, ואדרבא הוא מציין בהלכתו הליבות עולם את דרך החיים להאומנים והבונים גם אחר חרבן הניח, לגנוח בתים ולנטוע כרמים ברוח ד׳ לפי המקום והזמן, כי מיום שחרב המקדש וגלינו מארצינו נתבטלו.רוב המצות, מצים הארך ומצות החברה, ולא נשאר לנו רק ההלכה לפי המקום והד' אמות שאנו בה! ונההלבה הזאת אנו חולבי; ברוח הקנ״ח בעולמו. —