Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 91

91 — והת״ק ור״א נסנו עדוחס על דבלין — וגס 7נלי האמלו לו והנאמר עליהם בבבלי וירושלמי המה מק״עסך, כי כל דבליהס יקוננו לק על הזמן הקצל ממלחמה הקנאים, ואז לחמו גס ילושליס ויבנה על מקום נקאוח המשקע מי ומי ישב נלאש לדון ולקבוע השנים והחדשים, ולממן שלא יעלה לקב עצמוח בהקנאיס המקנאים בקנאה הקופליס מיבנה התחפס לינ״ז וקלא עם המשולל! למען אחי ולעי אדבלה נא שלום בן — למען ביה ל אלהינו אבקשה טוב לן, והיחה ילושלים ’חילה, אבל גם משם נשמע אחלי שנהלגו ונשנו הקנאים והמקנאים, והמקדש והאלון נשלפו ואוחיוח התולה ונושאי דגלה צמחו ושלחו ניבנה, ושמה ישנו כקאוס למשפט והוא הנ״ד קבוע וכקאוח לניח דוד, והיא השושילחא דל״ג דאה׳ מנ״ד — ונעשה לנ״ד קבוע בלי שוס מעלעל, לטבל השנים והחדשים בסימן טוב: דוד מלן ישלאל חי וקיס, נעשה יבנה והעיילוח הקמוכוח היודעין נקניעא דילחא לדגל תולה, לתקוע שמה, ואז ממילא חולה הקנה רינ״ז גס ניבנה להיות תקנה על ד״ת. וחול דינה נל״ה שחל להיות בשנת כדין ירושלים בעודה נבנינה, וגם מלשון האמלו לו: וניבנה לא היו הוקעין אלא ננ״ד בלבד, הנלאה נמקפליס על זמן עבל, ולא ידעו בבלול (וכאשל תעיל ונתקשה נזה גם כ״ת נב״ח וייטע 445) ואף כי ל״א והאמלו לו היו חיים בזמן מחלוקתם ביבנה או נעיל הקלובה, ולמה הלנו במחלוקת נדגל שיוכל להתבדל בכמה עדים, ופוק חזי מהעם דבל, ואס אינם נביאים, בני נביאים הם, הדי לך נם מזה לאיה לדבלי שהם מדגלים מזמן עבר שלא נתמשך הדנה, ובעת התקנה הלאשונה היו הקופדיס הללו עוד בילושלים, וע״י הצלות והמצוקות שענדו על יאשם נציל לבס לעמוד על דעת לנס נזכלון הדגלים ובאו ליד• מחלוקת. וממקום הירושלמי שהניא ידידנו הלב החכם לעף לקחוד קפולן בללח ללאייחן, ודברי הרמנ״ס נקהלו גם מדגלי הירושלמי, וגם בהודאת׳ כעת בביאור הירושלמי לדבריך העונים שאינו דלן שאלה יק ספור ולמוד, יתבארו הדגלים לפי דרכי ג״כ לנכון, והאומר הזה בירושלמי קיפל: אף ניבנה כן, חוקעין עתה גס הטיילות הקמוכות ני״ה שחל להיות בשבת, אן בהתקנה ראשונה מליב״ז בעוד שהיו ירושלים והמקדש עומדים בהלננס ובניינם בעת ההיא לא היה לינ״ז יכול לגלות אח לבבו מילאת הקנאים ייבנה לא היה אלא מדבריהם ולא היו חוקעין אלא בנ״ד בלבד, והיסה ירושלים יתירה על •בנה. אני כעת אף ביבנה כן, ויש תקנה אסל התקנה , אחל התקנה הראשונה שנתכנה ניבנה בלבד, יש עוד תקנה אחרונה שנתקנה גס עם העיירות הקמוכוח לה על ד״ת. וכל הקושיות והספיקות שהציע אדוני ננ״ח ונמנילחן מחדש אלי, נלאה לפע״ד כשתשים עין בוחנת -בואו הכל על נכון לפי גאולי, והקושיות הללו אשר ערכת, וגם המעשה מהת״ר מכריחים אותנו להפתלון: משתלב נה״מק, על הזמן שנסעו הסנהדד׳ן מלשכת הגזית, ומשקלקלו הקנאים בשנאת חנם ■ ויש לי עד המסייע נזה למתל״ש איידלין (בל" ה שם) יעו״ש ובגמרא גיעין נ״ו ובחוק' שם ד״ה איגרא מלכא את וכוי יעו״ם יאס כי באמת לא חלבה עוד ירושלים והמקדש נקראח: וחרוב מאח החכמים הלואים אח הנולד, ומניח הילל שעשו שלום עם אקפיינוס וניאוש לנס קנה אקפיינוס ישיבת נ״ד, או בזמן או נשמת ישיבת נ״ד, וכל המשנה סגורה ומסוגרת, על כן לא אביתי לטבוע בעומק ההלכה כאשל נהנה כמה מאוח שנים אחלי כן. והנחתי אותה לאחרים להתגדל בעני! הזה אשל איננו נוגע לקולות נ״י ולן תהיה צדקה להוציא לאור יומם אח בל דבלין הראשונים והאחרונים ולא אירא מחמת המלשינים הפועלים פיהם מבלי מק על כל חדש אשר יביעו נו, ואס יש נאמלין איזה דברים הסותרים לאשל בחנתי בקפלי או ננ״ח כל קוראין יכילו וידעו כי אין דעות כל אדם שוות ויהללו אח מעשיך כי באמונה פעליך ולא פרשת אח כנפין לחוק גם על שגגות׳ — ולא אכחד מנגד עיניך, בי פתרונן לדברי המשנה משחרב נ״תמק איננו ישל לדעתי, כי תזמן מימי מלחמת הקנאים בירושלים עד חורבן בית הבחילה קצר עד מאד, ואולי בחון השנים האלה לא חל י״ה נשבח, יגס מלת משחרב מעניה מיום חורבן הניח. ולא אוסיף עוד להרבות נדברים ללא תועיל, כ׳ היום קצר והעבודה אשר על שכמי בנדה עד למאוד, ולבי אומר לי, כי בל קולא בצדק אשל לא נא לקנטר, יראה ויבין ויתענג על תהלוכות שנינו וישפוט שפוט." עכ״ל הנעימה. *