Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 90

— 90 — אמרח •ישר כחך והפחה נו נשמה חיים, לשאול בענין ולהשיב ולשני כהלכה דבר י הרב דוסאק, ועוד בחודש ממיז ירדה נאש אהבה על עצי ען התנה לכלוה ולנע ל הקוצים שהיו נו, לבל להכאיב לאיש ואיש, נחוכמחן אותי לאמי "אך הבער לן לבלתי הרבות לדבר גבוהה על« ולא יצא עתק מפין וכוי, וגם זה הוא אוה אהבה, כי בל אהבה שאי! עמה הוכחה אינה אתנה (שיי ני) ובכל מקום מדרן כך רגלן נהפכו אבני התנה לאבני שלום וברית ומעתה הנני לעלות עוד הפעם על כוכבי ללחום את מלחמתן, ואם כי דני׳ שוברים לדבריך ננ״ח ולדברי הלעף טוב בביאור הירושלמי לעומת זה המה מתקנים ניתר שאח עוז אה דברי ספרך בכל חלקיו, ודברי התופר הנאמן מתוקנים גם בלי שוס תיקון, אבל ראה זה מצאתי נדנד׳ הסופרים הראשונים שלהוראה שעה מותר לעקור דני חורה, ועל כי אנכי מנסה את עצמי ללכת בדרכי הסופרים התרתי לעצמי לעקור ד״ת «י״ס ומיסוד ד״א ולהעלות אותם לשמים ולהכוכב שאינו בדרן ארץ, ועל כל פשעים תכסה אהבה, והוא דחום יכפר עון. ואלה הם סוף דברי מגלת רני מרדכי מהנוגעים נדת לעניננו במגילתו אלי מחודש הראשון לשבת וראיתיה לזכור ברית עולם .חר"כ ח״ל הצח והנעים: "אמרתי בלבני עוד מעט וכל בעלי זקן וגם בלי זקן, אשר נסו לכת נין שבכי ישא ו את אבריהם ויעופו חמת כל השמים, י־סבוני כדבורים וידעכוג׳ להבא ישני בעיני הערב רב, אשר לא ידעו ולא יבינו מה זה ועל מה זח. ארדה נא ואראה מה אשיב לתוכחתם, אולי לא היתה מגמתם להרשיעג׳ ולבקש עלבוני, כי אם להסיר מכשול ואבן נגף מתון ספרי, כי אין איש אשר לא יחטא. ואם נאמת אמצא שמן פסול באמרי, לא אעמוד על דעה׳ ואפשוט להם את ידי לשלום כאשר יאות לרודן, צדק ולדובר משרים I תוך סון> הכרחי, כי נדבר אמד צדק הרנדושעק, כי ניבנה תקנת רינ״ז כולה, לא הכתה שורש נענין העיירות הסמוכות לה, מפני תקנתא לתקנחא לדעת האמורא בירושלמי, וע״כ ראוי לתקן איזה בספרי, אבל ברור לי כשמם כי מחשבות רינ״ז כיוונו גם אל יבנה ואל כל מקום נ״ד קבוע כעי! ט ב בזמן הנ״ד בטבריא, וגם הירושלמי לי לפדות באמרי: אף ניגנה כן, ואין זה דרך שאלה, ועוד למה ישאל האמורא אחר עבור יותר ממאת שנה לתקנת ריב" ז אם תיקן רינ״ז גם ליבנה, הוא המנהג היה ידוע לכל התלמידים , ע״כ אמרתי כי נא ללמד נאמת תקנת רינ״ז ראויה תיתה לקבעה גם ניבנה , ומלק ממנה נקבע למנהג כי היחידים היו תוקעי! בשבת בכל סנות העיר, אמנם נענין העיירות הסמוכות לא הצליח לקבעה להלכה, משום תקנהא להקנתא, גס אנכי בספרי לא עלה במחשבתי לגזור אומר כי כל תקנותיו מיו רצויות לחבריו ונקבעו להלכה או למנהג, לק רציתי להראות את מגמת פני רינ״ז להשוות בל מקום נ*ד קבוע לירושלים בימי קדם, ונזה יצאתי ידי חובתי בכתבי קורות העתים כאשר תחזינה עיניך בחוברת האחרונה מנ״ח לשנת זו בהוספה ששלחתי מיד אחרי המכתב הראשון לב"ס, והיא נתעכבה בדרן ולא עלה ניד המוציא לאור לתתה במחברת העשירית < ועתה אשוב למגלתן מחודש מערן אשר נח אמרת לחלצני מיד אשר באו למתן את כבדי בלחשיהס וירדת בעמקי התלמוד וההלכה וההגדה ל הפין אור חדש טל כל הענין והעלית מרגלית בידך ובל המבינים יהללוך, ואולי עוד יצאו אוהבי מדע בעקבותיך לאסוף לקט שכחה ופאה ולבחון וללבן ולברר את סיגי ש!' התלמודים, בי כל מאמוראים והמפרשים נבוכים המה במדבר הנורא הזה ואין איש יודע ספת רעמו, זה בונה וזה סותר, ורנה המכשלה בפירוש המשנה, באשי מטרתם הימה להוציא מתוכה דין אמת להלכה ולמנהג יושר, ואני לא כוונתי לחרון משפע בדרבי הדין, נ• אינני רואה נפשט המשנה בי אם ספור בעלמא למסור לבנים יולדו, אין נהנו נשנים קדמוניות; ואם היתח כוונת המשנה לקנו® הלבה לא מיתה נוחרת בלשון הספור ולמה לא דברה כראוי לדת ודין להסיר כל מכשול ממסילת התורה, והנימה דתה כספר הסתום, אין איש יודע מה זה במקדש או נ מ י י נ ס ז ואם ת ו ק ע י ן ולא ת ו ק ע י ן יובן חייבים או מוחיים לתקוע או אסור לתקוע או לא חיו רגילין לתקוע, ומי ומי המה סחוקעיו הש״ל או כל היחידים ומה זה משחרב ומה זה בנ“ד? או בפני ב״ד. או בגיא