Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 80

בקדושים ואס אים אפר איג:ו •ידע קרוא קפר, צדיק יקיא, וישססוו לו נני עמו? הלא קוטן קודי ענה ממהנו? p ה ר י: אמנם קטנו ענה ממה:׳! ואולם הסנס הוא דשן וכיון כעגל מינק, ואנכי א־ש רזה ונשרי כחש משמן? הלא הוא מנוער אוכל למעדנים וישהה ״י הרקה נשכרו;, חחה אשר אנכי מימי עניה׳ נצום נפשי, ואחקרנה מעובה? גרשון: כדנרים האלה דנרח׳ גם אני ״לא p הדבר!" השיב הנבל חנון אמרים "סודי הצדיק אוהב ה׳ בכל נפשו ונכל מאדו, ולכן יאכל לשובע נפשו, למען ענוד אוחו ניהר שאח וניחר עוז, לא כן קודי, אשר אין אלהים בלשנו, כ׳ אם הכהן. הוא אלהיו, אשל אליו נשואות עיניו, ויחקר נפשו מטונה למען לא ׳תקר כקפו. — סחרי: (נהימה שפוכה) הרן> מני גרשו;! ואוכלהו נרגע באפי ונחמה׳! — חמה איש אלהים אם אלהים הוא, ואוי לאים קורר ומורה, אשר החך עליו! הלא חאנלהו וחכלהו, עד בלה׳ השאיר לי שריד ושארית על פני האדמה. כאשל ראה גרשון כי אש קדחה נאן! קחר•, וימהר לצקת עליה שמן להגדיל הנערה , ויאמר חנון הוקין! לדני לאמי: קודי יחזיק •ד כל עני ואביון, ונפש יענה ישביע, כי נדיב לב וחנון הוא, לא כן קהר׳ הנוכל האוטם אזנו לבלה׳ שמוט זעקת דל, וכל עני ישלח ריקם מעמדו מרום עין ומחוקר לב נשר. — קתרי: תדבק לשונו לחכו ויאלם! לא מחמלה ונדנה לב, נתון -תן קודי משאת לדל, כי חמלה מאין המצא בלב אבן? כ׳ אם למען יהולל בשערים ויצא לו שם נכל הארן ן לא כן אנכי עמדי. הכבוד נבזה בעיני נמאק, יההלה לתהלה נחשבה ל׳, כי עני ושפל רוח . אני, כמשה אפר רוחו ונשמתו נקרב׳, ולבן אאמן את לני ואקפון את •ד• מעני• עמי, מיראה פן ישמע שמי על פיהם נקהל, והתלתי יגידו נשער, ני לא באלה חפצת׳ מעוד מהחל רות ה׳ לפעמנ׳, ולולא השבע השביעני מור• לפני מותו, לשנת על כקאו אחריו, כ׳ עתה לא היתה המשרת על שכמי, ולא לקחתי ל׳ כקוד׳ בחזקה קלניס. — גרשון: וייתן* הארור לדנר ויאמר: מאהבתי אל הבצע הקכיל קתר׳ פעם עשו לשלוח ידו נהו; מולו הקדוש, ויודע הדבר, ייגרשהו הצדק מאח פניו, ולולא נכמרו רחמי קודי על רעו. ויחל אה פני הקדוש לקלוח לו, כ׳ אז היה לחרפות וחבקהו קלון. ומה תגמול אשד שלם קתר• לאים חקדו? ימי מורס ומאוים הצדיק קרנו למות, ויקרא אל קודי וילוהו לאמר הנה אני לוקח מאתן להתהלך לפני ת' בארצות החיים, ואלה הצאן לאן מרעית׳ עיר ה' מה יעשו? לכן אתה בני אפר אמצת׳ ל׳, שנה על כקא׳ החת׳ ותרעה אח עמי ולא תהיה ע״ה ה׳ כצאן בלא רועה! ק הרי: שקר כזב לך! גרשון: הנימה לי ואספרה אה דני• תרשע הזה עד תומם! חנון הוקין> לאמי: הצדק מת וקתר׳ מתנשא לאמר אני אמלוך - - ק ת ר י: ב; השביעני מורי הצדק לפני מותו וכאשר העידו אחיו ויגידו בשער אה אשר שמעה אזנס. — גרשון: וקתר׳ מתנשא לאמר אני אמלוך, ויפזר כקן! רב לאס• מורו להעיד עד שקר, וחקטן זאת בעיניו וירב חח אתנן לאשה זונה, וישים נשיה את אלת הדברים לאמר "נא אלי קוד לצחק בי“ למען תת רעו לשמצה, ולמען רקב את לבב בל חקיד• הצדיק המת אליו. ואולם זה ימים אחדים נשלה הנבלה הזאת למשכב, ותזכור את אשר עשתה לקוד׳, ותשלח ותקרא לנכבדי העיר ותנך ותחפי — ק ת ר : רב לן בני! ואל תגאל פין בשאתן חח חרפות הזד הזה על שפתיך . חנה ונתחכמה לו פן •באישני נעמי! אמנם נקלה לי להמיתו ברוח שפתי ולהשמידו מתחת השמים ואולם חלילה לי מערון! נפש באפי, כניד צדיקים כבוש כעס, ותפארתם הארך אפים: ואולי •מים יבואו, וחנון ישוב מדרכו הרעה, וינחם על דברו עלי קרה ■ י גרשון: הנערה כשמעה אה מרפות חנון, אשר חרן> אותן איש אלהים! וירע בעיניה ר־נר ותקע נפשה ממנו, ותשבע לבלתי היות לזעום ה׳ ותרגיז אל הזה לאשה, פן נעו נו תקפה נס היא. מנון ראה כ׳ רעה דנתו בעיני אהובתו, ובי הטיב חרה לה, ויאמר אליה בתרמית, יען סרה לן על דברי נקתר׳ כי תדמה בנפשן היותו איש קדוש כקוד׳, לכן הנני הולך אליו ואכפרה נמנמה פניו. ק ח ר י: היערוב הזי תזה את לנו לרמוק חצר קיש• ולגשת אלי? גרשון: חנון קרוב לבא! קתרי: לא •ראה פני, והילת חשים מאפל ניני ונינו, יען אנכי אצות לשומר מזוזת פתחי לנל יפתח לי -לת מדר קדשי. גרשון: לא זאת העצה היעוצה לעוג לן, ונהפוך הוא. נוא יניא לפניך, ואתה תחליק אמריך אליו, ותדבר אחו טונות , ותיעצהו לבלתי קחת את שושנה, נמען אשר ימהר וישוב לביתו, ותכין מלכותן בעיר מושבו במקדם. — גם אל תחיל מהלל את קודי אליי, למען תמשוך את לנו אלין ותכבד בעיניו, על ב׳ הכבד אח בוזין . . ק הרי: וכי ישאלני לאמי מדוע לא אקח אח שושנה? תה אומר אליו?