Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 81

נ י ם ו ן: שמעה ואנידן אה אשר הדבל אליו! הנה נא ידעתי כי אוהב חנון אס שרצח כנפשו, ואולם עשרו ייקר בעיניו נס מתרצה גש מנפשו, יען יק הזהב יופיע מליו נהלה, ובלעדי בחושך שמו ינוקה, לכן אמור לו: חדל לך מקמח אס הנעלה לאשה, פן תורש, והונן יאבד כמון ביום קופה, כי היא מחדה מרחש לקבול עול עוני ומחקור, וכל הדבק בה אחה ישא ויקנול. — ק ח ר י: הן לא יאמין לי ושחחי דבלי חנם? גרשון: תן לי אוח ויאמין, אמול לו: לך ובוא ביתה שמעון וראית את פני אהובתך, והנס זועפים, כי חלוש רע אשל תחלום בלילה חזה, יציקנה ויעציבנה , והיה כי תאלצנה , יתקפל אוחו לך, וראית כי לעוב לך יעצתיך, ומראש פתרון חלומה הודעתיך. — שתלי: ומה החלום הזה? גרשון: דברי תחלום ודבריך תמים יהיו יחדו, ואנכי בלכתי הנה שמחי אח דבר• החלום הזה נפי הנעלה, והיא תשמור להגיד אחהם לחנוך, ק תר י: איך אעשה כזאת? פן •ודע הדבר ואקל בעיני עמי, ואיש מופת יהיה לתופת? אמנם אתת תשמור פיך מהגיד לאיש דבר, כי גבר אתה מושל ברוחו ובלשונו, ויודע לחשות, אבל הנעלה * הים לפי נערה מחקוס, ואס תוכל אשה הקתר דבר? — גרשון: הנערה הזאת נעלה על שאל רעותיה, ואין דרך נשים לה לגלות קוד. — סתרי: לך ושוב בין הערבים ואשיבך דבר! ■ שנע יגון וכעש על כי לא נעשתה עצתו. הפנה גרשון אח שכמו מעם קחרי ללכת, ויהי לא הרחיק ללכת ויפגשהו איש ושמו עשהאל מעיר ד . ויכירהו גרשון, ועשהאל הכירהו נס הוא, ויהי בדברם יחד, וישאלהו גרשון: השלום לאשתך ולבתך? ההיתה רחל לאים? ״לא השיב השני "אמנם לניס וכן נכבדים חפצים להתחתן בי, ואולם אין אחד מפן להיות את בתי לנשר אחד, נאמרס כי היא רעת תואר ודקת נשל, כאחת הפלות הדקות אשר ראה פרעה בחלומו, ויחרד מאד ויקן . - גרשון שש כמו יין על הדבר הזה, כי נפתה לפניו פסח חקוה, לבא אל מטלת תשוקתו, ויאמר הידעת את הנוך בן ראובן היושב נעיר ל . . .? התאנה התחתן נו? ידעתיו גס ידעתיו ונכקפה נפשי היות חותנו "ענה עשתאל" אן> בתי יאחה לו והוא נאה לה, כ׳ כמוהו כמוה משחת המראה וחקר חנונה גם הוא. — אס ק מהר ולך אל סתרי וחל תניו, כי •צוה את חנוך להתחתן בך ויהי כן, כי כל אפל יאמר סתר• לו יעשה וישמע. - לך מהל ואל תתמהמה , בטרם יעבור חנוך, ייפן על •מין או על שמאל. אן< הרב חח להצדיק מתת, ואל תחוס עיניך על הונך, בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה. יבוא חנוך בבריח עולם עם רחל בתך מוקנת שם חרול, ואין משים פניו אליה. — הוא לא כלה לדבר ועשהאל רך כצבי וכאיל, אל קתרי לדגל אחו. ויהי לעת ערב והצללים נטו, וקתלי שלח לקרוא אח גרשון, ייאמר בקשתך מלאת׳, ואדברה עש חנוך ככל היבריס אשל שאלת ממני, והנה הוא הולך לעיר . . . לשמוע את חלום שושנה ומחל ישוב אלי, והיה בדברי אתו וראיתי כ׳ נהפך לנו להאמין בי, תכלית אמונת, ואדנלה על לנו לקחת בת עשהאל, אולי ישמע לעצתי גם בדבר הקשה הזה. ויען גרשון ויאמר זאת עשה קחרי! ואז תצליא! בדברך עם חנוך, אל תשא את שם עשהאל על שפתיך, כי אם אמור לי: אם חפך מיי עונג וטובה אחה, ותתאו לרכוב עלי במחי העושר והאושר, קח לך את האשת אשר הוכיח ז' לך. והיה כי ישאלך חנוך מי הוא וענית ואמרח: נצאהך מן העיר ויפגשו איש, יפאלך מה שמן ומאין באח? אותו תתחתן ובתו חקח כי אז תצליח. — ולעשהאל חצות לחכות מחר מחוך לעיר עי בוא חנוך, ותשים בפיו את אשר ידבר אחו, למען ישוו דבריך ודבריו יחד; והיה כאשר האמין מנון לקול האוח הראשון, כן יאמין לקול פאות האחרון. — השכלת לדבר גרשון! ״אמי קתרי" והנני רואה כי ערום אתה ממני, ילי ישבת על כקאי, כי אז, כל הקדושים תוכו לרגליך, וכל הצדיקים עפר רגליך לחכו.״ — קון> דבר! חנון נלכד בפח כתוא מכמר, השושנה היסה לגרשון לקגולה, משכורת ערמתו, וביד חנון איש מצוחו עלה — האוח, פעולת אמונתו. - הלא צדקתי אחי ורעי י אשר דברתי עלי קויי׳וקתרי קרה, ויקלו בעיני? או הלא תחנו אתם הודה, ב׳ נביאי שקר המה ואותותימו ש וא הנה? מלכיאל כלת לספר וינפש. כל השומעים פנינו את דבריו וימלא שחוק פיהם, ופני אביק חפו ועיניו שת לנטות בארן כי בוש ונכלם מאד מאד. — ויה• כמשלם שבועות ויבא קחרי כפעם בפעם עירה 3 .... לברן את העם ולקחת מאתם תרומה לה' וימאן אנידן לבא לראות פניו ויבזהו. אנשי המקום שמעו ויתמהו איש אל אחיו ויחשנוהו למשחגע. וכן היו חמה בעיניו . . . 11