Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 78

78 — העירה ר, .... לדבר עם קודי ואלה הדברים אשר נדברו יסדו. סודי: מש שמך בני? ומה שם עירך? גרשון: שמי גרשון ושם עיר מולדה׳ .... שודי: מדוע בוששה לבוא, ואיפה הייה עד עהה? האחי׳ ההר׳ המהקדש בשקר הלך לבך, והשגה בו עד היום? גרשו,ן: כן דברה אדוני איש האלהים! מעודי הייה׳ משתופף בצל ההר׳, ואליו נשאה׳ נפשי, יען אשד דמיה- כי אין צדיק בארן כמוהו, ואולם זה ימים אחדים, נדניה׳ עם אמד אנשי בריהך, וירב להללך אלי, ולא האמנה׳ לתהלהו ולשמועהו, עד בואי הלום, וארא אה גודל קדושהך וצדקחך, והנה לא הוגד לי החצי, וכי נעליה על שהרי, הוא המאור הקנון: הירא; אך מה אמרה׳ המאור הקנון? לא כ׳ מאור מהעה הוא, ואתה הוא המאור הגדול: השמש הודי: אשריך בן יקיר לי! כי נחן ה' לך עיניה לראות ולב להגי; ולדעה, לא כן העדה אשר ב ה וכה אחה יושב. המה ערלי לב כלמו, ומוכים בשנויים ולא יחזו שמש. — גרשון: בשובי הביחה אפקח אח עיני העברים העודים האלה ואה ערלה לבס אמול, למען ידאו ויבינו כי גדול אהה מכל הקדושים אשר באלן המה ואין דומה לך. — ולולא היה שמעון לשמן לי, כ׳ אל שהרי הוא נופל. — הודי■ אל שתר׳ הוא נופל? אם כן נפל יפול עד תחתית שאול, ובקהל רפאים ינוח. — ואיך היה לשטן לך? גרשון: כאשל הגדתי לאנשי בריתי, נ׳ הולך אני להזות בנועם פניך, אשר חופף עליהם כבוד ת׳ תמיד, ויואילו גס המה ללכת בדרך אתי, והנה שמעון נא, ויגער נם לאמר: הוי אוילים וחקרי לב! הסעזנו אח לוח אפינו קהלי משיח ר׳, אשל נצלו נחיה נגויס, והלכו אל איש שוגה ופתי י אשל -ילבש לבנים ללא דבר, ומתפאר בשקר לאמר: צדיק אני? תדבר יצא מסי גרשון, וימלא קודי הימה, ויקרא חי נפשי! ב׳ בנפשו דבר שמעון. ונקה לא אנקתו. הקפד הוא הצדיק ואנכי המתהלל בשקר? הלא קנוני ענה ממהנו? גרשון: עד אנכי וכל המחזיקים בבריתך עיים המה כי כן הוא. — כשמעי חרפות שמעון וגדופותיו, ואומרה אליי: איך המלא פיך חרפות, ושמע קודי איש אלהים, וחרה אפו בך, ויצו את חנוך לבלתי התחתן בך? או הערס תדע כי חנוך עצמו ובשלו הוא ושומע בקולו? קודי: חנוך מתחתן עם אחי נעל׳ נריח קחרי איש חרמי ולוקח אח נח הארור הזה לאשת? היעשה כדבר הזה ולא יירא מפני? — ומה ענך שמעון זעום ה'? גרשון: "׳צוח נא קוד■ אל חנוך מודעתו, מקחח את נחי ונראה הישמע בקילו?" אמר הנבל נלעג "אכן קשורה נפש חנוך בנפש הנעלה. ואין לאליי קודי, אנוש עפר מן האדמת כמונו, להפריד ביניהן. — קוד י: (בתימה עזה) כה יעשה אלהים וכה יוסיף אס יתמתן חנוך את מרגיז אל הזה! או הלא יאמרו אויבי ידינו רמה? גרשון: כן יברח איש אלהים! ואולי יסיר שמעון גם את חנוך מאחריך, ונושף גם הוא על שונאיך: קתר׳ ונעלי בריתו. — כרעם נגלגל המריד הדבר תזה, אח לבב קודי וינהל וישלח העירה .... לקרוא את חנון. גרשון אשר חכה בבית קודי עד בוא חנוך, בלח, בראותו אותו נא, אל חיל הפנימית נהסנא, ויע את אזנו אל הילת, אל מור המפתח וישמע ויקשיב אש אשר דני קוד* אל חנוך, ומה ענהו. קודי כתת בחנון « אשל חפן להתחתן עם שמעון, וירב לבזותו בעיניו, ויחפא עליו דברים אשר לא כן, ובראותו כי האהבה הכבידה את לב מודעתו משמיע תוכחתו, תוכחה חיים, ותבעל חמתו נו, ויאמר אס תמרה את פי, לבלתי הקשב, הכרת חכרת ובחצי ימיך מוח חמות. — הגערה הזאת המסה אח לבב השת•, המאמין נ• על פ׳ קודי יחיה אדם או ימות . וכי מלאכי מוח משרתיו עושי רצונו, ואל אשל ■שלחם •לנו, ויאמר ״איש אלהים! פקודתך אשמורת, אך אה נפשי שמור ואחיה!“ ויען קודי ויאמר: אם תשמע בקולי וחיית ולבית אן מתר וגלח במכתב אח אוזן שממון, ושלח את המכתב אליו ביד נפתל׳, נ׳ ציר נאמן הוא לשולחיו. — חנון ישב אל השלח! לכתוב וגרשון התגנב לצאת בעד דלת חדל הפנימית החוצה לבקש אח נפתלי ולשלחהו אל קודי, ואולם בבוא נפתל׳ ביתה קודי. והנח חנון חלף הלך לו. "מה זה ועל מה זה " שאל גרשון את סודי "נחפז חנון לצאת ממם פניך, ואף לא נתן ניד נפתל׳ את מכתבו לשמעון, כאשר אמר לעשות? הגד נא מת הדבל אשר ניבית אחו יחד, כצאת׳ לבקש את נפתל׳?" ״שמעה ואספרה וימלא צחוק פיך J“ מגה קוד• ״חנוך שאל ממני לחת לו קמיע, אשל כל משאתו •שא חן בעיני כל רואיו ויפצר ני מאד. ויה׳ ני הליקני ויאלצנ׳ עי אשל נלאיתי כלכל, ואקחה מגלה קנינה ואכתוג עליה בצחוק: פ׳ לד, הוא השש היוצא מן הפשוק פתי ■אמין לכל דבל (משלי ׳“ד עיו), זיתי אן נתח• אח הקמיע לו, וימהר ייצא מעם פני ולא הגיד לי דרנו.“ גרשון זכר עתם, כ* חפן חנון מאד לקחת אשה אחת, רבתי יופי ורבת הון היושבת בעיר ו. ... וידבר