Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 77

— 77 ייקרא: החריפו אל• כלכס, והטו אזניכס לאמרי פי, ופשעו בין שהרי הצדיק וני! שמעי איש דינו!!ה שלש שנים מחה עלי רבקה, אפחי הראשונה, בבוקר חלדה, ויפסוני רעי ואנשי שלומי לקמח חמחיה, נערה מדלח העם, חוקן עלי דבריהם, וילאוני באמרי פיהם, ואקום ואלד אל מודעחי: קודי איש אלהים, ואגל אח אזנו, לשמןע מה ׳יעצני. הדבל יצא מפי, וימלא הצדיק חימה, ויאמר: "מי זאח הנערה ההיא, אשר מלאה נפשה, היוח מנרחן ואשח בריחן? הלא אחה הנכבד נניח אנין ואנכי מודעחן, והיא מדלח העם וקרח טעם? חדל לן ממנה ואל המיר כבודן בקלון! .— “ בלב שמח הגדחי לאני הנערה, אח כל אשר אמר קודי אלי, ובנפשי דמיחי, כי הפעם יחדל ממני, ולא יוסיף להפצר ני; אבל איש משכן הזה, העחיר עלי הניח אמרים רב מהכיל, ויחמנן לי ללכח, ולשאול אח שחרי איש אלהים, ועל פיו יקום דבר - — ״הידבר שחרי עליו רעה, והוא אחד מש׳דיו ואנשי בריחו? או היעצני לעוב לי, ואנכי מאנשי נריח קודי איש ריבו?* אמרחי בלבי, בכל זאח קמחי וחלכחי אל איש קדוש הזח, והנה הוא גס הוא לוני, אשר לא אקח אח הנערה העניה הלזו, כי לא יאחה לי ו״עצני להחחחן עם איש עשיר ונכבד בעיני כל, ושמו אבנר, נאמרו: ״נקחחן אח נחו, סקח גם אח ההצלחה, והיחה שוכבח חיקן, בל הימים אשר חהיה רחל ח ברח ן ואשח בריחן. —" אני הנערה שמע דברי הצדיק, וחרף רוחו, ולא יסף עוד להכביר עלי אמרים בי ראה אשר אזני שגורה ומשוגרח. — אחר הדברים האלה הלכתי לעיר .... ואקחה אח בח אבנר העשיר ל׳ לאשה, כאשר ׳יעצני איש אלהים . חוחני הרנה חח לי כשף ואשיח מקנה וקנין וביון ה' בל אשר עשיתי הצלחתי, ומיל׳ ינוב יום יום, כאשר דבר אלי הקדום. — שלא חחנו גס אחם רעי! חודה בי נביא ח' הוא, כאחד הנביאים אשר מעולם, בערס גלוח יהודה מעל אימתו? הקרואים כלמו החרישו ולא ענו מאומה; ואולם בלבם קצפו על אביק אשר הזיי לגלות דבר שחר הזה, על פני מלכיאל, ולהשלים אותו חנם . ״•■ ומה נדלה ממת האחרון נשמעו חרפות אנידן אשר חרף את אשחו האהובה ואת אביה. וחקען זאח בעיניו, ועוד נדה דברים מלבו, להדאיב את נפשו, וישם נפי יש• מוחנו אמרים אשר לא עלו על שפח לפונו, ונס על לנו, כאשר אתם הקוראים עדים אתם. — ולא יבול להתאפק, ויפתח בתבונה את פיו ויאמר: ״שמעוני רעי ואשפר לבס דבר, אשר עשו הקדושים• שחרי ושויי, וראיתם כי אנשי ערמה ומרמה המה אך יעו בי לא אגיד לכם אח שמוח האנשים באמת, כ׳ אס אנדה שמות מלבי. — המו אזניכם ושמעוני! ראובן ושמעון אנשים אחים היו ויאהבו איש אח רעהו אהבת נפש. ולראובן בן ושמו חנון, איש ייע תואר מאד ושחור בכושי, גם גנה מינים וחסר לב, פקל עשוי בתבנית ודם, חפוש זהב וכסף, ובקרנו אין רוח. — ויהי היום בהיותו נדרן. ויפגשהו שמעון ויאמר חנון אליו: הנה נא ידעתי, כי יש לן נח, אשר שושנה שמה, ובאשר השושנה היא היפה בפרחים, כן בחן יפיפה מני הבנות. אחלי חנה אותה לי לאשת וייטב לה, כי יש לי רב, וכל אער לי נחון אחן נידה. — "הדבר הועב בעוני" ענה שמעון "אן לא מאשר ברכן ח ותעשיר, כי אם מאהבתי אח אבין, השוכן עתה בצל שדי ומדעת׳ כי הדבר הזה ישיח שמחה בלבו. והנני הולך כעת לדרכי, ולעת ערב אשוב לביתי, וגליתי אח אוזן אשתי, וגס אח פי הנערה אשאל; ואס יישר הדבר גס בעיניהם. ואודיעך במכתב. — " כאער הגיד שמעי לאשתו את הדבר, ויישר בעיניה כי לא ידמה אח חנון, ועיניה לא שזפתהו עוד. ־ ושושנה? הנערה אשר ראתה פעם אחת את הוד פניו, ותשמע אח שמע חכמתו, נבהלה מאד, וימת לבה בקרנה . ואולם לא ערבה אח לנה. למרוח את פי אביה ואמה, ותאמר: כטוב בעיניכם עשו!" שמעון לא אחר לכתוב לחנוך אח אשר עם לבנו ולבב כל אנשי ביתו, והנערה חשה לשלוח חרש, לקרוא את אהובה ואוהבה : גרשון בן לוי, ותשפר לו את אשר נלבב אביה ואמה, ותאמר: הבה נא ונתחכמה, ונחעשת להעביר אח הרעה הגדולה הזאת מעלינו!" האהבה היא אם ערמה ימימה, מולדת נכלים לאין משפר, ולא תעמוד מלדח, עדי תבצע מזימותיה ומפצה תשלים. גס בלב גרשון שתה ערמה קן, לה ותורתו את אשל יעשה. ״אל תיראי יונתי! השיב לשושנה" כ׳ אני לא אשקוט ולא אנוח, עד אשים פדות בינן ונין חנון שנוא נפשנו ובוז כל רואיו. — אן השמי לך פן תגד לאיש את לבן, ואף מאנין ומאמן שמור לשונן, ואס יבוא חנון ליאות פניך, ולדבר אתן, ודברת אחי טונות, למען ידמה בנפשו, כי מצא סן בעיניך ותאהבהו, וימהר כצפוי אל הפח, אשר אשטח לרגליו שטוח. — הנה ידעתי, כי ריב בין שחרי המתקדש , ונין סודי המצטדק מודע חנון, לכן הנימי לי ואלכה אליו לדבר אחו, ואולי חפצי בידי יצלח. גרשון נשא רגליו דלן