Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 75

— 75 עצה הקדום, בכל זאת העלים עסה לאמי : להוען אהך נאה,, האקס אה שרצה לאשי! ואם אחדל? הולג׳ ואסל דנלך לא אשגה, כאשל לא ישנה איש אסל דבל אלהיס. הקדוש: הקשיח לשאול לא אוכל «לא שאלסך זאת? הרן> ««צ׳ ואל השצל ג׳! או האין עוד איש לוס בכל האין, פי תאלצג׳ להגידן אס אשל שעשה? א נ יין: הנה לאחי לדלוש עצחך, ואל נא סמנענה «צ׳! הקדוש: צל ל׳ «אד על הדבל הזה, כ• ישי הוא «אנשי נייח׳ ושלים למשוועה׳; ואולם חלילה ל• להכחיד נעבוד זאת אח האמת החח לשוני ולחח לשני עול «כשול. — הקדוש החאשק «עע ואחל הוקין> לדבי: אס לא ׳קלה חלצה בעיניך מכל הון וחנחל בה «עושל שעה «עליה, ואל חקחנה לך לאשה שן תקה «וקש לנששך כי אין בלכהבה, וכאשל על־ס עי חיום «עלה «עלה כן סלד«עה «עה כי' האשה הזאת מעה חולייך, ועוני ומקל •נואוך ללגלה ונהמה נאחליחך כבוא כמהלך יישך ולענת ללחם ואין. — הקדום הניע בשני אנידן וינן לו כ׳ מצחק נקלנו כ׳ לא האמין, ויאמר ידעתי גם ידעתי כי מצחק אתה בקרבך כי לא תאמין ני לכן החלישה ואתן לך אוח כ׳ נאמנו דבלי! א נ י ד ן: ומה האוח? הקדוש: בלכתך «חל עילה P ... ובאת ביתה ישי ולאיח את שני בתו והנס זועשים כי חלום לע אשל תחלום בלילה הזה ■עציבנה וימוגגנה והיה כ• תאלצנה ותקשר אותו לך ודאית כ׳ אנכי יעצחיך לנווב ושחלו! חלומה הגדתי לך מראש . — אניד! נתן להצדיק מנחה וישן וילך אל «לונו «לא שעישיס שונים. היש אמון בדבריו? אמר בלבו, הגס קתר׳ איש לוח הוא, הלואה ללבב ויודע את מחשבות לב בני אדם וחלומותיהם יגיד בעלם תבאנה? ומה אעשה כי ’אמנו דגליו ואהובתי תקשי חלום לע באזני? מה אעשה? אמאן לקחתה ואקחה אחרת לי אשה! הן יקל העושר מכל וגם חלצה לא תשו ה בו. -- החלום, הבוקר אור ואביין נסשז ללכת עיר ק .... וימחל לבא ניחת ישי 'יקל אל חיל אהובתו. ומה החשלא בראותו ב׳ שני הרצה זועשיס יתאנה בלאע. א נ י ד ן: מדוע את נאנחת ופניך רעים? מה קלן הגידי לי! חלצה. אין דבי! א ני דן: הנני משביעך אשל תגידי לי אח לבך ולא תכחיד׳ מני דבל! חלצה: היןו מני ואל נא תפצר ב׳ כי איך אגיל לן והייס׳ לצחוק בעיניך. א ב י ד ן: ח׳ נפשך אס תכחיד• מני דבל! חלצה: שמעה ואקשלה! הנה חלום הבל ושיא חלמתי אסר ׳שסידני וינהלג׳ מדי אזכרנו. בחלומי והנה אני עומדת בתחתית קולם גבוה מאד, ואיש אחד נצב עליו, ויהי נתששילו לראות ארצה ויראני ויאמר ל׳: צל לי מאוד כי הנך למעה, בתחתית המדרגה , יחד נכמרו יחמי עליך, לכן תני את ידך לי, ואעלן עלה! "בששון לבב הרימותי את ידי אליו, ויחזק בה; אן תת! הוא לא העלני למעלה, ויה• להסן, כ׳ כובד משאי הורידהו למעה, ונפול שנינו אל נול עמוק מאד, ומה חרדתי נראוח׳ אח שני הכופל, והנה הוא אניד! שאהבה נפשי! ימים רבים ישננו גס צמנו בבור הזה, כי אוכל «אין ימצא נבול שחח? ״מי יאכילנו לחם“ קראת נינונן ״ונא אמות נרעב 1 עכלתיני תרצה! גם עכלתיני!“ מלוב יגון וכעם נשאתי את קולי ואבן ואיקץ. — לעגה אב׳דן! לעג לאילת׳, לירוא מפני צל הבל מזיון לילה! אגל הה! אתר לא מצחק, כי אס כמו: תטעם רוחן ונפשך נבהלה? א נ ־ ד ן: אמנם חלומן הנהיננ׳, יען ראיס׳ נ׳ נאמנו 57יי איש אלתיס, וכי, רק רעה נגד שני, אס אקחך לי לאשה . אנידן קשר לה את דבלי הקדוש אליו, ובי צוהו לבלתי קחחה לאשח שן ׳ולש. — חרצה לא ענתה מאומה, יי אם כקתה בידיה את שניה וחאנח. אבידן לא יכול להתאפק, ולראות ניגון שאהבה גששו, וימחל ויקס החוצה. ויה׳ כשוך לגשת נפש אנידן, וישלח לקרוא אח ישי ויאמר הנך רואה עין בעין, כי רוח ה׳ דבל נהקדוש, ומלתו על לשונו. לכן אל נא יחל אשך 5י, על שי אשמרה מצות שפתיו פן אביא רעה עלי ועל נתן, וחעאחי לאלהים.- מה דע העוני ומה עוב העושר! העושר יאכילנו למעדנים ובגדי שני ׳מענו, העוני יעננו ''לעיננו וקלעים י לביש נ ו. העושר ישימנו לאדון ומושל עלי אדם רב, העוני ענד לאדונים יניס; העושר יהפוך את האויבים לאוהבים, והעוני — את האהבה לאיבה . — ישי: המושל יתן כבוד וחן לחקר לב, וצפוי הזהב על כל אולח יכקה; העוני יקל נכבדי אלן. יחכמח המקכן בזויה. — העושר יהפוך גם לכיש׳ עולו ומלאהו ילבין — ישי כלה ליבל את הדברים האלה ויפן שכמו מעם אבידן וילך לביתו ואנידן תלן העילה ג.... ייני עם קתלי. לואות האחרון, כאשר ראהו הצדיק וישאלהו: השקל התנבאת׳ לן? ויען אנידן ייאמל עתה ידעתי כ׳'גדול אתת מכל הקדושים אשל בארן ואין דומה לן! קהלי: אם חפן ח״ם אתה בני! ולראות בטונה כל ימיך, קח את האשה הה וכיס