Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 74

— 74 — קרונה לנו, ופמד יוחג אחד קדים וחמו שסד, ואנשי נדחו מרניס להלל אוחו מאד׳ כ־ נניא הוא, ואיש מופה לכן מהל ונוא לפניו, ומל אח פניו, להפוך אס קללת קודי לנינה, והוא ישמע נקול חחנונך, כ• חנון הוא, ולא יחן אח המשאית לנוא אל ניתך לננון. אותך חנם. — י ש י ז (נלחוק) השכילה נחי לדנר! מהר ועשה נאשר יעלחך וייטיב לן ותחיה ולא המוח ננוער! א נ י ד ן: ואיך אלן אל שחל• ושמע שידי — יפי: ושמע שוד׳ כי הלון הלכת לירוש אח שתלי, ולקחת אה נרכחו , ויחרד מאד וימהר, כ• "לא פן הכרות עם אוינו נריח, ונושפת אל העם אשל נרגליו, וישלח לעון מיין, וירצן כימי קדש . — אניד;: אמנם השכילה אשר דנלה תרצה ועלמה תנחני אל אתרי. — מיו נעוג וננעימים! ישי ו ׳שכה: לן לשלום! לואות הראשון ננשן! נערב יום ואנידן נא העילה ג .... ויע אל ניס שתר׳ הצדיק, ויה־ ננואו' נחדל החיצונה, ויראהו מהן שומר השן,, ויגער נו ויאמר: ,,מה לך פה נאישון ליל? הטה להלאות אח פני הצדיק? אי הטרם תדע כי מערנ ועי נוקר, שגור מדל איש אלהיס , חל לא יניא פנימה?,׳ עד הוא מדנר, ואניין קרג אליו, וישם נכפו שני שקל. כרגע נהפך לג מתן אל איש חשדו, ויאמר נשפת חלקוה: נוא אתי נלון הי! ואניאן חדר הקדוש כנפשך, כאפל שאלת, כי לנדינ׳ לנ כמון פתוחה הדלת , גם נחצות לילה. מתן ואנידן נא ו אל דלח מדל התיכונה, ויאמל הראשון אל האסלי;. הוחל פה רגעים שפורוח, ואנכי אלן לחלוח אח פני איש אלתים,I לחתן לראות פניו עוד היום ואשינן ינל. — כאפי כלה לדנר וישנ מעליו, ויפתח אפ' דלת הסיר הפנימית, סדר משכנ הצדיק ויעלם; ואולם מהרה שב אל אנידן < ויאמר : קום והחלאה את הצדיק פנים, כ׳ הוא קורא לן. אן אל תחיול לכנדהו נמנחת, על כי כנד ׳כנדן לחסן לראות פניו ננשן. גליל נעת לישון! אניין לא אחל לשמוע נקול דניו. וימהר לנוא פנימה. שתלי: מה שמן נני! ואי מזה עיר אתה? א נ י ד ן: שמי אנידן. ושש עיר מגורי היא פ .... שתלי: פ . .? הלא קלונה היא לעיי ק ....? הגידה נא לי הידעת את שידי איש האלהיס? א נ י דן: ידעתיו ג6 ידעתיו, כי מודעה־ הוא. שתלי: השלום לו ולכל אשר לו? א נ ידן: שלום! כה לחי! שחרי: האח! שמחתני נלון ה׳ ננשורחן זאת, ואח נפש• ח״ת! מדוע תת"« תמוה! הלא ידעת גם •דעת כ• אנחנו, אני ושידי מודעחן, ננועל מערים רחוקות נאנו הנה, לנקש תולה מפי מורנו ומאולנו הצדיק, אשר נתן מרוחו עלינו, ויגל עיננו ללאו« נפלאות: ויהי אן ראה ראינו איש אח רעהו, ותדנקנת נפשותינו אשה נלעותה, ונר! לאחדים ימים רנים . - נצרת סודי גס ל• צר, ונשמחה לני שמח קודי גס הוא; ואני אמיתי אז נלנני: האחות אשר ניני ונינו תכו; כירת עולם . ולא תופר לעד. אנ| תוחלתי נכזנת 4 אדוננו לוקח מעל ראשינו, ונר אלה• ס כנה , והנה זה רעי היה לערי ■ * ויער עלי כל חמתו, וירע ויצר לו, זה רצו• נפש• מאד. — אנידן: קודי קצן> עלין כ• אמר ל• •אמה המלונה ולשנת על כסא *) כ׳ —שתלי: ה׳ אלהים! תקצרו •ריעות ארן לשננו מהשתרע , ואם לא תוכל האדמה לשאת גם את נסאו גס את כשאי יחדו? מהולל שם ה', החסידות תרחינ ממשלתה יום יום, ועם ה' מרנים לנוא, לחסות תמ& כנפיה, ולו יהיו חמישים צדיקים הישפיקו למי? היוכלו שאת את משאם ויהנם■ ולתת לאיש ואיש את מחסורם אשר יחשל למו? ומדוע רעה עינו נכנוי׳, ויחלוש עלי מזימות נישע, להדפנ׳ ממרום מצני חנם? או תמאהנת כנוד הטיתי לשנל המשרה שכמי• הלא אלצני מולנו הצדיק לפני מותו. וישניע אוחי להיות לרועה לעס מרעיתו תחתיי׳ ואנוכי מה כ• ילין על•? הה צר ל• מאד, נשנר לני, על• המריבה הרעה, אשר הצית' אוהבי מצה , והולכ׳ רכיל, נינו וביני, ולו יוכל שטן, דמעות לכנות את אשה , כי עפ# •רדו עיני פלגי מיס . — א נ י ד ן: אמנם אוהבי מדון מביאים יום יום את דנפל רעה אל סודי, להגדיל התימה ולהרבות המשטמה — שתלי: ומדוע יאמין שיי לכזניהם, הלא נביא הוא? הה הלנה שוי• לחטוא ל׳; אפס על כל פשעים חנש* אתנה . - הגד נא מה אפה שואל ממני? א ב י ד ן: הנה חשקה נפש• מאד, נחי5" נת ישי מעיל ס .... הצדיק לא נתנהו לכלות דבריי, וישאלהו לאמר: התח*י!; לקחת אח ברכתי, ואם תאנה לשמוע גם עצתי? אן, כ• לא עלה על לב אנידן לשי?, ■ *I החסידים הנחעים ישכילו להאמין כי צדיקיהם מלכי ׳שיאל המה וכן יאמינו המתיי'6 גם חם. —