Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 73

— 73 — ויסב פניו גס הוא אל הב׳ה הלז, ויב׳להו ותאחזהו פלצות ופניו חולי. — א נ < ד ן: הה! נעלה הניח הלז היא נעמה, והיא היהה אפוא היום לאניעזר לאשת! צדקה ידידי נלנלן! למיחני לאשה הלעה הזאה גס לימתני! אמנם זה הדנל אשל הגיד לן נעל נעמה אחמול, ומדוע החלשה ולא גליה אח אזני? עמלם: יען לאיה׳ כי מאן אחה להאמין נ• האהנה הכנ׳דה אח אזנין משמוע ואת לנן מהשכל. — א ב י ד ן. ומה אעשה אפוא עחה? היאנה ישי הה אה נשו לי ולא יהל אפו בי מל דבל המכתב אשל שלחה• אליו אתמול? עמלם: אל תדאג חנם! כהיום כאתמול יחן ישי אם בהו לן כי תחפן — אמנם השכלה אשל שלחת המכתב הלז ביד עתניאל לישי: אפה אנכי מאשל אתנחין, הטיבוח׳ אח אשר הלעוס, וכאשל הגדת לי אח דבלי המכתב השלוח, ואמהל ואשלח את עבדי חלש, להשיב את עחניאל מן הדרן. ואצוהו לקתה את מכתבן מידו, ולהשיבתו אלי הכל נא המכתבן הוא? א נ יד ן: (נופל על צואלו וישקהו) עתה ידעתי כי ריע נאמן אתה, ואס לצרה מאין כמון! אלכה לישי — אן הה! כמעע שנחתי , כי אדוננו צוני לבלתי התחתן בו? אלה׳ הרוסות ויודע מחשבות! מה חטא ישי, ומה עול נמצא נו, כי לא אקס את נחו ל׳ לאשה! עמלם: כדבר אחד אנשי חלמנו: מאהבי הסכמה, הדבל גם אתה! ישי חטא חטאה גדולה מאד, כי איננו קד למשמעת אדוננו הקדוש, ולא בא לראות פניו מעודו עד היום הזה; או הטרם תדע, ני חלילי. לאחד מאנשי בריתנו, מהחסחן עם איש, אשל לא יבא נקודנו, ושם הודי , קדושנו לא יקרא עליו? ואולי ישי אל איש מלותינו, אל התלי הוא נופל, אשל יפול הוא וכל עדתו, עדת קלח , לבאר שחת? אניד ן: ומה אפוא אעשה? עמים: עת לאכול למס הצהרים. נשנה אל השלחן, וסעדנו לבנו, ואחר איעצן את אשל תעשה, ואשים בפין את הדברים אשל תדבר אל ישי. העצה, השמש נאה ואנידן בא ביתה ■ש:. אנידן: ת׳ עמכם! ישי ייהכה ותרצה נחם: ׳נרכן ת'! ישי: תנא לידן מכתבי אשל שלחתי אלין? א נ ■ ד ן: אגלחן הונאת נצל קורתי ותתענג נפשי עלית כעל כל הון ואף עתה תדשן עצמוחי מדי אזכלנה. — ויען ב׳ לא יקח במקומנו איש אשה בלתי אם גלה לבנו לאיש האנה־ס וכאשר ייעצהו כן יעשה, לכן קמתי גם אני, והלכתי אל מודעת, סודי הקדוש, יחי.” לו את לבבי, ואשאלהו לאמל: תעוב הדבל לפנין? האתתחן עם •שי? ויענני הצייק ויאמר לי טוב הדבל בעיני, אבל הה! ישי לא לנו הוא כי אם לצדנו — ישי: ״לצדנו?" אנכי מעודי לא הטיבותי אף לא הרעותי לו! א נ י ד ן "האיש אשל איננו לנו, הוא לצרינו!" יאמר הצדיק. ישי: כלה דבלין! "ישי לא לנו" אמי הצדיק ,כי אם לצדנו א נ׳ ז ן: ישי לא לנו כי אם לצרכו ולא תוכל להתחתן עמו, "׳ חרפה היא גס לי לן, ואן בזאת תאות לו להתחתן עמו, אם יהיה כמון הל למשמעתי, ונוסף גס הוא על חסידי ועם מרעית׳. — ישי: לא אוכל לעשות הדבל הזה, ללבוש בתרמית אדלח החסידות, למען מצוא חן בעיניו, פן אתי לנח בעיני כל ’"יעי, וכן אתי בעיני. במספר השוקדים על דלתות הקדושים, אשי ישרצו כצפרלעים לדוג בקרב הארץ, לא באחי מעודי, ולא כרעה׳ מימי לאנוש כערכי עפר מן האדמה 'א§ לא אכרע ולא אשתחוה עד אגוע, בלתי לה' לבדו. — תרצה: בן דבלת אב׳! "לילה לן מכבד בפין את סודי, ולבן לא נכון עמו, כי דובר בלב ולב חלפה וקלון '״לא ומשנת כלימה יירש. — א נ י ד ן: "ואס לא ישמע אלין ישי" הוסיף הצדינן ליני אלי "ופנית שכמן מעמו והלכת, וחלילה לן מהחחתן עמו להכעיסני ולהרעימני, 'י ״לח חמתי בך וכליחין, ובלא עתן שמוח. — ישי: אל תירא בני! ואל תחת, .י' לא יקרן לע, אנכי אערנן, עלי קללתן! א נ י ד ן. חטאת ישי בלשונן הפעם והי ’£לח לן ■' קללת צדיק קללת אלהיס היא ומנפש ועד נשר תכלה, ואם לא תאמין שמעה . יאספית לך דנל, וחעידני, גם אחה, כי אמונתי לא שוא היא I אחד היה נעיר ק.... [5״י מימין, אשר עשק וגול אחד מאנשי בריתנו, ואין אומר השב! כ׳ ילאו כל יושבי *’י מפניו. תדבר הוגד להצדיק, וישלח ויקרא לו, ויוכח על פניו דרכו הלעה, אכן יי ־"’® ״ג, אשל לא האמין בצדיקים, ופחדם לא נפל עליו, מאן שמוע אליו, וישם י ,» ״״ל״ ויהי כדבר הצדיק אליו פעמים ושלש , ולא שמע אליו, ויחל אפו נו, ויאמר: י ° ״'V מקתולל ני, ותשליך דבלי אחריך, העידותי בן היום, כי שלח אשלחך מתלה י ," ,״אל) ביד פשען, ונחטאן מות תמות . ויהי מקן שבועי ם ימים, ו׳גוף ה־ אומי ז ל ״ י חטוב בעיניכם כי אמות נם אני ובעודי באבי אקטף? חרצה{ הה יחרד , יי״י ממקומו! אדי אם אהה נו שמעני וחיית והארכת ימים! תנה העיר ג. . - 10