Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 71

למען סדע כ• ■קרס בעיני עד מאד, ואלשס שפחין לא אמנע! סודי לוקס מגלה קטנה ויכחוב עליה דבל, ויחניה לאביק, אשל שש עליה נעל הון לב, ויאמל בלבו האח! השעם לא מסיל הקוללה אס אונה משמוע, ולא חעש אס לבה שמיל, בי הלא מוצא חן אה׳ בעיני כל לוא׳ וכן אהיה בעיניה. — (אל סודי) הודה לן איש אלהיס! הלניח חסדן עם עבדן, ואנכי הלנה אלבה משכולסך. בהצליח ה' אח דלכי. שלחני ואלכה כ׳ לא אוכל להחמהמה! — סודי: לן לשלום ומצאה אשה טובה ומשכלס כנששן, כי חנקשנה! אביק יצא החוצה. וסודי אמל אל לנו: לו ידע האויל הזה אס ששל דבל הכתוב בקמיע הלז כ׳ עחה השלי ן אוחו אלצה, וגס ני החענל למענו. — הכלימה. בעד הסלון נשקסה נעמה, ועיניה משוטטוח בגיל מגולה, עלי סלחי גנה, הכלולים בהוד והדל, אשל שת האביב עליהם, והנה הדלה סובבה על צילה . נעצב ונקצן> הסבה אח פניה מני המלאה היפה ההיא, וחסן אל הדלת לדאוח. נעמה (אל הנא) מה שאלתן? אבי דן: מה שאלה׳? הידוע לא חדע׳ עוד מה אנכי שואל מעמן? הוי קשת לב וכבדת אז נים! עד כמת פעמים אני משביען לבוא בנלית אה׳, כ׳ אך אותן הוכיח ה' לי! נעמה: חי אלהים! הכסדוס לנה חטאתי, ני תוכיחני עד מאד, להוכיחני לאיש תזה לאשה? א ב ידן: עד מת אנזליה תקשי עורן> ותשליכי דבלי אחלין! מדוע נבזית׳ אן> נמאסת׳ בעיניך , ונסני ילוק חלוק•? האין יש אנשים לעי ז, הואל וחסל׳ לב יוחל ממני? או האיש איש נישלאל ובאדם, אשל ילב לכבדה ולאהבה אותן כמוני? נ ע מ ה . הוי קשה לב ואטום אוזן! עד כמה פעמים אני משביען, אשל תכבד וחשב בביתן, ולא חיסיןו שקוד על דלתות׳! עד מת• חוגיעני נדנל׳ לוס, ותלאני נאמלי נואש! האץ נשים יפוח וטובות ממני? או היש אשה בכל משפחות האדמה, אשל תשנאך ותבז לך בלבה כמוני? א נ יד ן: (מתפלא) ההיענת׳ לשמוע? התשעמנ׳ כמאז כן עתה, ולא מצאתי חן בעיניך גס היום? אל נא עדינה! אל נא חסני עיניך מנגדי! תני ל׳ פנים ולא עורף, ועיניך שיתי עלי, ותנחמי עד מהלה על אשל דבלת , ולולא מלאש בטח לבי למצוא הפעם חן בעיניך וחלצנ׳, כי עתה לא באתי הלום. — נעמה: שים מחסום לפין, וצאה סן אוציאן בחזקת! אניד ן: (בלבו) הזאת אמונת צדיקים וזה סליה? שנע קלון ומל נפש יצא אביק מעם פני נעמה, ויתע כשה אובד נלסוב המיל עד העלב וכבוא השמש סל אל בית עמלס לעהו דלן שמה , אך שנתו נדדה כל הלילה , כי נפשו מלה לו עד מאל. החן, השמש יצא על האלן, ואניק יצא מחדל משכבו ומוצה לשאוף לוח, ויפגשהו איש ויאמר׳: גנילתי שלחתני לקרוא לן אביק! כי דבל לה אלין. — ,מת לי ולה?״ השיב אביק בחל׳ אף ,ואם דבל לה אלי בוא תבוא הלום בית טמלם, כי כקלוב בית הזה אל ביתה, כן קלוב ביתה אל הבית הזה; או אין אלן, והיא צותה עלי תמול, לבלה/ יייסף עוד למיס חצרה? — "צדקת" ענה ציר נעמת וגם נפש גבילתי יודעת מאד, כי צדקת ממנה, ויהי אן יצוא יצאת אתמול מעם פניה, ותחרד ותצא נפשה, יין לנה אותה כ׳ הכתה אותן בשוע לשונה, כי יקרת בעינית. — מתרה ולכה כי נכספה נפשה לראות שנין ולדבר אתן. — ״יקלח׳ בעיניה ונכספת נפשה לראות פני?* א«ל אביק בלבו, האח! הלא יש חקוה I ויפן אל האיש השלוח אליו ויאמר : לכה ונלכה! וילכו שנימו יחדו. כאשל לאחת נעמה את אבידן בא הניחה, ותרן לקראתו יחאמר: נלון בואן יקל לוח! שנה פה ואגיד לך אח לבבי, כ׳ הציקחנ׳ רוח האהבה ילא אוכל כלכל! ידוע תדע אביק, כ׳ מדי ראותי אותן תמול נהפך לני כרגע לאהבה אישן, תכלית אהבה, ונפשי נקשרה בנפשן, מדי דברן אלי; אפס התנכלה׳ אלין ודברתי את1 קשות, כי אמרתי: אן נא אלי האיש לצמק, ולהתל ני! הלא? א נ י ד ן: סלילה לי מצחוק בן, ומהתלות תועבות נפשי הנה, אהבתיך בכל לבבי ובכל מאדי — נעמה: אין תאמר: אהבתיך, ולבן נתון מאז לתרצה בת ישי, ונטלם ימלאו שלשים יום היה חשיש לן לאשת? א ב י ד ן: לא כן הדבל! אמנם אנשי בריתי הטתילו מלי דבריהם , יקחת את חרצה, סחוני וגם יכלו לי לדבר עם ישי אודות בתו, אן עד מהרה נחמתי *ל אשל דבלת׳ נמפזי, ואוען עם איש אלהים: קודי מודעת׳ וייעצני נס הוא לאמל : «עליה ועבור, והנה תאגלת אשר כתבתי אתמול לישי. א ב י ד ן: (תוציא מחצנו קפל ויתנהו לנעמה) שימי עיניך עליו, והטידני כי לא שקלתי לן! נעמה לוקחת המגלה ש’די יחקלא לאמל: לא אוכל לבא להקים אח דבלי אשל דבלת׳ לן, לקחת את בחן?״ש°, יען אשל מודעת׳ סודי הצדיק, ׳מנעני מהלון, ולא יתנני להתחתן בן, ואם אש«« בקולו ומצואה׳ לאלהיס." - בכלות נעמת לקרוא אח דבלי הספר ותאמר