Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 70

— 70 — היושבים ראשונה לפגי, ונם אתפארה, ולמה תעולל בעפר קרנן, וספוג קיר,לון פל כבודך, גם על כבודי כי מודעה׳ אהה? או הזאה תגמולן אשר אהה משלם לי, על כי גדלהיך ורוממסיך ועל פני בל העם כנדהיך? א ב ד ן: שא נא אדוני! שקר הוגד לך, ישי הוא תם דרך וירא ה׳. — קודי; (נחימה) שומו שמיס! העל פני הכזיבני ותאמר כ• לא כן הוא? הפיני איש אלהים לך, וכמוהו הראה ללבב? או הידעה אה כל הרעוה אשר עשה ישי בנעוריו ערס חולד? אל נא הרע בני! אל חחיזבר עם רשע ואל חבא בבריח עמו, פן יאלפך אורסוחיו, וישיר גס אח לבך מאחרי ה׳; או האין בבנות עשירי עם ונשואי שנים המחזיקים בבריחי, לך אשה, עי הולך אחה p. לקחה מדלת העם עזר כנגדך? א נ י ד ן: חרצה היא חכמה לב וכלילת יופי להלל מאוד הצדיק: מלילה לך בני! מחטיא לה' ללכה בדרכי לבך ונמלאה עיניך! אל חנט אל מראיה ואל חקחך חכמתה I חכמה הנשים הבל הבלים, היופי הוא מקפס כזב, ציצה נובל, אשר בבוקר יציץ ופרח, ובטרם ערב ימל וייבש, שעה בני! שעה אפוא מעליה, ועבור, לטוב לך, ואנכי אעתיר בעדך אל ה', ויוון לך אשה כנפשך וכנפש׳. אשה טונה ומשכלת, אשל לך יאחה, נח נדיב וחוטר מגזע אצילי בני ישראל, וחייה ורניח והיית איש מצליח בל הימים. — א נ י ד ן 1 אבל אדוני — הצדיק: (נחימה) רב לן אל תוסף דבל אלי! זכר נא את אשר עשה ה׳ לבנימין, אשר הקשה לבנו ולא שמע בקולי! לך גם אתה כבנימין בשרירות לבן והשלך בשאט נפש דבלי אחריך, וחהי אחריתך כמוהו! א ב י ד ן: (בחרדה) אעשה כדבריך והמת אל תמיתני בחרון אפך! עודי: היטבת לדבר בני! שמע בקולי וחיה, ולמה חמות בנוער ולא תחצה ימיך? או האין בבנות ישראל נערה יפה כי תערה נפשך למות על בת ישי? מהר בני וכתוב לנבל הזה, אשר אנכי צויתיך, לבלתי התחתן בו, ולא תוכל לעבור את פ׳! — הנה קפח השופר ומגלת שפל, שב אל השלחן וכתוב פשר, ושלחחהו ביד נפתלי לישי! א ניד ן: כאשר דברת אדוני אעשה. אביק ישב אל השלחן לכתוב. נרגע ההוא נשמע קול צעדה בירכתי החדר הפנימית , והדלת נפתחה. א נ י ד ן: אדוני! הנה דלת חדר הפנימית שננה על צילה, ובאזני קול צעדה! אלכה ואראה אולי גננים באו — שוד׳: מנע בני! רגליך מלכת מנס! הקול קול צעד• נערי גחז•, אשר טשה מלאכתו שמה, וככלותו מלאכתו ויפן ויצא החוצה. (בלבו) מלכיאל הוא, אשר ברח נהחנא מפני אבידן, אבל מדוע נחפז ללכה, ולא חכה עד עבור האויל הזה מעלי? אביק כלה לכתוב ויאנה. סודי: מדוע תאנח והתעצב אל לבך? אב ידן: מה עוב אדוני שנח איש ואפה גם יחד, ומה רע היות אדם לבדו! סודי: (בצחוק אל לבו) היטב אנידן לדבר, אבל העני הנשים אנקר, ואת לבן אשמין, לבל יראו ולבל יבינו כ• משחת מלאהו מחון, ולא הדר לו פנימה , ראוהו לו להלוח אליו נריח עולם i' א ב יד ן: אם חפן אחה עשו עמדי חסל, חנה נא אח חני בעיני הנשים הישות תשאעוח אותי, ומצאת־ גם אני עזר כנגדי, אשה אשר כנפשי, רבת חן ושכל טוב! הנח שמעתי אנשי אמונה מספרים לאמי: איש אחד נא לפני הנע״שט, וינך ויתחנן לפניו, להעביר מעליו את רעת אדון עירו, אשר ירע ויציק לו עד מאד, משנאתו אותו, כשמוע הנטש״ט אח דברי האומלל, וימהר כי נכמרו לחמיו, ויוציא מארגז קען, מגלה קטנה, ויקשריה בפתיל תכלת, וישימיה נצואר הנרדף, ויאמר בזאת תנא אל האדון ויניחן ורוח לן, כ׳ היא חתן אח חנן בעיניו ובעיני כל רואיך, האיש עשה כאשר צוהו הנעש״ע, ויהי אן ראהו האדון, וישול על צוארו, ויחבקהו וישקהו, ויתחנן לו לסלוח לו, על אשר נואל לעשות עמדו רע ימים רבים, ומן היום ההוא והלאה, כבדהו ויגדלהו ויעשירהו עושר גדול. — סודי: אל נא תאמין לשמועת שוא ההוא , וידעתי נאמנה, כי רוני האותות והמופתים, אשל נקבצו ובאו נספר "שנחי הנעש״ט" לא זרע אמת הס, כי אס ילדי שקר, אשר הולידו אוהבי נפלאות, להגדיל את שם הנעש״ט ולהאדירו בעיני אנשי אמונה, ולחחו לצחוק בעיני אנשי חרמנו: אנשי חנונה. — א נ י ד ן. לו יהי כדבריך, היפלא מאים אלהיס דבר ואם יבצר ממן מאומה? עודי. אמנם איש אלהיס כל •כול, ואין דני אשר אין לאל ידו לעשותו, ואולם אנכי חדלתי מעודי עשוה נפלאות , כי לא ברבות חזהות ומופתים, יתפארו עבדי ה׳, כי אם בזאת יתהללו, דעתם אח אל עולם, ולכתם נאור פניו אור חיים . — א נ י ד ן: אמנם מראש ידעתי, כי נקל לן למלא שאלתי, אחלי אדוני! שמעה בקולי תחנוני, ובזאת אדע כי מצאתי חן בעיניך! — סודי: אל נא תפצר ני! אב ידן: (מוציא מחצנו צרור כסף ומניחו על שלח; תצדיק) קח נא את מנחתי מידי, רוח אפנו משיח ה'! סודי לא •בול עוד להתאפק, ויאמר שאלתן אמלא —m