Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 69

— 69 - ינידו; עיניו המשוטטות על המגלה, כ׳ היא גולה *) גילמו ומקור מדוחו. — ,האס!* אמר אניד; בלבו "הפק ישי החמת; אוחי, וחלצה היפה בעלמוח ושושנת הנחולוח, חמיה ל' לסגולה! אומני ישמעו וישמחו, אויבי — ויקנאו ני; ומש חבוש נעמה ויספרו שניה! אמנם ה׳ נח; את רוס קדשו על קולי הצדיק, וכאשר ידנר ב; יקום! הוא אמר נקד;ו אלי: "אל חחעצב בני, ואל יסרה לך, אשר מאנה נעמה לבוא בבריח אסך, כי יפה ועונה ממנה, לך נכונה, וחסת הכקף חניא אל גיחך זהב.“ - ומחה הלא נא דברו העוב V או האין יתרון לחלצה מן נעמה, כיתרו; הכחש הטוב מ; הכשן!? רנוח נכות עונות מלאה הנעמה, ואולם נערה יפה כתרצה להלל מי ימצא? נעמה היא נח שלשים שנה, ופרחי יפיה עד מהרה ׳סלו לנבול; חרצה היא נעלה לכה, אשל שושני יפיה כמעה תחלו להשתח. — נעמה היא גנחת לנב ורמת עיניס, כ׳ תדמה בנפשה אפס כמוני; חלצה היא שפלה בעינית, ומנות מכל הבנות. — נעמת חספוך להשתרר עלי ולהגד-ל עלי עקב; חלצה השמע בקולי, ואנכי אמשול בה . — נעמה היא בזויה משפחה; ומשפחת תרצה מאד נכבדה.. — אבל נעמה כנדה מאד בזהב וכקן>, ובסדריה כל סו; יקר, ותרצה מדלת העם ולה אין כל, כי אם בבודה פנימה: במערכי לב, ויפיה וסנה מסון! אמנם ידעתי כי הכסן! (געלד) הוא, תאות כל נפש , ומחמד כל לב, למנעל ועד זקן ההולך למות, למאיש בליעל ומתהלך נאשמיו, ועד איש קדוש ומתהלך את אלהים. — גם ידעתי, בי לו שקול ׳שקל הכק§ עם יופי וחן, חכמה ויחם, במאזנים יחד, המה בלמו יושמו נכן> אחת, והוא לבדו בכן! האחרת, כי עתה הוא יכבד, כי בנד הוא מכל. — הסכמה לא תחן לש וסליה משמני ארן, וספר היחש לא יכסה אח מערומי נעליו, ואולם תכקן! ירוה את נפשנו דשן, ובגדי מכלול יעענו. — ואולי גם ישי לא אותי יתחתן, כי את בקשי, וזהבי יעשני להרצה לנעל. — אבל העוד לי לעשות ולא עשיתי? — הלא שלחתי לנעמה השכם ושליח, וישונו המלאכים ריקם? הלא הרביתי חת כסן< לקוד׳ לדבר אתה, ויאות לי וידבר על לנה, ולא שמעה הסוררת גם אליו, כי גיד ברזל ערפה ולנה נחוש. — הוי פתיה! לו הקשנה לשאלתי להיות ל׳ וניסן! גס הונך על הוני, כי עתה מ׳ ידמה לכו, ומי •שוה לני בכל העיר? — אב-דן לא כלה לדבר אל לנו, ואיש נא הסדרה. נפתלי: ה' עמך אנידן! א נ י ד ן : יברכך ת׳! הגידה נא חשלום לאדוננו איש אנהיס?' נפתלי: שלום! ותנה שלחני לקרוא אותך, כי דבר לו אליך. — א ב דן: הנני הולך עמך , אך כמר זעיר, ואקחה בידי צרור רסן!, כי איך אלך לראות שני הקדוש ותשורה בידי אין? געלת צליד. ק .... היא עיר קטנה ויושביה מחי מקפד המה , ואולם מרבים אנשי אמונה' מקרוב ומרחוק, לבוא שמה, ולדרום את אלתים, כי שמת הכין אחד קדוש אח בסאו, אוה איש מופת למושב לו. — ביתו כעיר נצורה מן הנוקר עד הערב, ואין מספר ללהקת אנשים ונשים השומרים מזוזת תפתח, בי זה שפר השמים, יסודי הצדיק הוא משנה למלך ה' צבאות, אשר תמשילהו בארן מתחת, וכאשר יאמר כן יהי. — תוא מוריש ומעשיר, מקימי ממשכב חולים, וממלט לקוחים למות, אן! נותן לעצירת רסס הריון, ולאין זרע בניס ירב. הנה אביק פותח את הדלת לבוא פנימה ולדבר עם הצדיק לבה קורא ונלכה אחריו ונשמעת מה יהיו דבריהם. חושה קורא יביאה בטרם תקגר הדלת ואין פותח! א נ י ד ן: הנני איש מופת! הנני כי קראתני! -י יאעשה! קודי: שמעה בני ואדנרה! הנה מקנאיך ומשנאיך, הוציאו עליך דנה יעה, למען הבאיש ריחך בעיני כל מכבדי ך ובעיני. — אב ידן: ומה הדנה הרעה הזאת? קודי: שוטניך העבירו קול נעיר לאמר: ,ראה אנידן נערה קרת טעם מדלת ה«ס ובזוית משפחה, וימשוק בה ויספון קחחה לבשתי ולכלימתו אסר לא תמחה עד ננילס ״ — האמנם שמועת שוא היא, אשר הרה וילדה הקנאה הארורה, הלא? — א נ י ד ן: כ; דברת אדוני! שמועה שוא היא, אשר נדאו מלבם העקוב מתי און, למען ההל אור פני חנם, ולהמיר כנויי בקלון. אמנם חשקת נפשי ננערה בתולה ואהבתי :פלאח לה עד מאי; אפס הנערה הזאת היא טובח שכל ויראת הי ומשפחתה נכבדה בישראל — סודי: מ׳ אביה ומי משפחתה? א ב י ד ן: אביה הוא ישי היושב בעיר P• ■ . . סודי: ההיענתי לשמוע? וכי יש את נפשן להתחתן עם נלוז דרך, ולקחת את בתו לחרפה ולכלימה נצח V אס קטון אתה ,בעיניך 'מנקוב׳ ראשית חסידי אתה, *) קוועללע ז־־נער פריייע