Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 64

— 64 שולמית מדוע תפחדי ובששונןד אנחה תמהל• ׳־' בשמחתןי מה זה תרעך ולקראת העתיד בפחד תצעך׳!‘ במלאת ספקך טח עיור תשאלי,!‘ "איכבה אנח־ותי;חדלו¬ " ותלי בטח;ךר1כר v «ומול עבר פני עננים נקהלו "במר1ם רעמים.יתגלגלו ״וברקים ארצה :חלונו!- הקציר. לכי נא ונלקטה שןלים בשדה .עינינו;תורו! «הקוצרים אך קיא וכללים משבעם לנו הותירו," הסתיו. עלי כפור חלוני רשמתי תמונת העלמה אהובתי, עתה נשק איותה יזמתי אך היא נמסה עלי שפתי. פרחי.קרח פרחו ' . על חליון חדר מעיונתי יחדו דמעה התהלכו י י יי לקול באבי ואנחת׳. שולמית! הבי תשנאי איות׳ בי תמותי בקרבתי?' מי:תן הה. תחתך מותי! תיופע השמש משמים לאורה הבוער, לשלל בל פרח נפל חלל גם דללו כל יבלי מ:ם. הן מיוער׳ האביב הלכו ומטי עתה עיור :זכרו עת דלייות ובדים :שחו תחת נטל הברכה;אנחו ושדמיות אובל רב יבכרו v בשיר וקול תודה ולב שמח :ראה העובר בכורי תקותיו — לולא ממרחק בלב נובח וממעל לו עיורב צורח — עיניו אך על פרי יגיעתו גם שם תחת התפוח עלמה קטנה משוררת כניורה על ברכיה;נוח וכילד על חיקה יהגה ישיח - •ן1 "־ ז¬ וגם היא כעל לביו מדברת :־ : ך *;-W שולמית הלא היא הנך,! — וכגיורה הנעים תעורר חן;קסם על שפתותיה מלאכי שלום על פניך, עת שיריה תשורר¬ •י ז 1 עתה בכניורד, העז;הנעים תעיורר זמרה נשכחה בה :תאחדון פלאים קול יונים ונהמת לבאים נם תקוה גילה .ואנחה, הה מיותי — בנשיקתי!- ז־ * *t s|• הפליט. בשלטת־.קדרות הבריאה כלה עטופה כל־בוכבי אורה נגהימו אספו מהדרי תימן בזעם תאתר,'הסופה ועמוד תבל בחרדה;רופפו