Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 63

63 שולמית את חיתי את חיי תחי קחי נא לבי הןחי. נפשי היליכי הן מרגש מנימה עתה עלנ לשוני אפסה כל־מזימה בשירי ודיוני לכן חלף נגינתי קחי נא אפוא נשמתי •71■ 7 •I, אך נם ברגע נויעתי עת שביב ח;ים כבה נם אז עיוד תלחש עופתיז מה מאד אותך אהבה! , האביב. עלי עננה בהירה צחצחה עתה קשת הברית תשתרע ורוח חן שלוה והצלחה במרחבי הבריאה ניוסע. הפרחים על הנבעה שמה בלאט ונחת יתניועעו ובקיול דקה וחממה יחדו;ישירו ויתריועעו. הלא תביני לדעת מה אלה לך;ספרו׳־' האזנך איננה שומעת הבשורה לך יבשרו?': "עת השמים בבכי "פני אדמה הנשמה .ירטיבו "אז היא תשוב נתחי "אז הרריה עיבר נם על פנ;ך, רבת עינ;ם! דמעות למכביר חיובו נם על:ך יבכו שנדם: נם ימי ששיונך;ישובו.- הקיץ. אדומה כנחוישת קלל עת נגך תתיצבי מול עיני רוחי - בחלומי. ועוד גלי רגשות לבבי י עוד 3;תר שאת;ר1מו עת בזריועיותי תשכבי י ןתשקיני — בחלומי. איןי תגזיולי שלות לבבי בת ציון י■ הכי תקסומי?' — אכן ד'וד;ןי מאד;ערבו שכבי עד בוקר — בחלומי. השבועה. אם אראה האביב פרחיו זיורע עלי קוציות תלתליך ובם;'שעישע עת דמעות עיניך כבדולח טהיוריות;ז-לו על לח;יך כטל עלי אורות ׳ אז אנכי אשבע בקול דממה נוע — אך בלב בוער ובעיני להבה — "אהובתי מנוער! מאד איותך אהבה'■ -״ נשבעתי בשפת!ך האדומיות כשני עמיו מלידה אך לנשיקות הוכנו נם במצחך הצח אני אשבע ובטךברך הרך הנעים לשומע |ק'ול צלצל מעעיות טהיוריות ובזמרת צפיור בסבך זטיוריות: עם קהל מענ;ך עיוד עיוד למשפט אקרבה;אותך שולמית י מאד אותך לנצח אהבה