Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 56

56 — אבן ז כריו ן. פתחי עדן׳ לתטה וברה נשאו ראשיהם רבביות מלאכי שליום פנו לה דרןו במליצותיהם: "ידיה פרישה לעני ולדל, לחלצם ממצוקותיהם X r 1 *TS TSTTVT ־ 7 S י : ן V יש שכר לפעולתה* הטיפו בניב שפתותיהם. .דלה בימי חייה, עשירה בריוב צדקותיה "עטרה לבעלה׳ נזר לבניה, פאר לאבותיה,?** T T :־:יד 7 V •: - : T V T S W "כיהנת לאל עליון, זאת;עידון מעשיה ״הסירה שמלת שביה מעליה, ולבישה מחלצותיה * ד : ־ * 1 7 ••IST: T V T ־ T V T X ״נכספה היא שבה לנתיב אל — מות לבית אביה "להזיות בניועטיו׳ מנת הלקה, לאלהיה התקהבה.* von H. Kahana. מכתב לידידי החנם הנוצר םלופ!<את מאמרך בכרך גי ממגד ירחים,?ob הסילוה לנצור לנו קראה׳ — שמסחי לראוס ני שכיח נו כל פה דובר שקר עליך, ובמקל מוגלים הכיס אה כל אויביך לסי, אשר יגנו נשוט לשונם נסחר אהלס , ולא •דעו כי שומנו יושן! — נאמה ידוה לב כל משכיל, נראוהו הגמול אשר ישולם לך מלן ענוזחך ענודה הקודש, אשר העמשה על שכמך, לא למען בצוע בצע להרנוה הון, כ׳ לא העין! לעס הזה ליין ולשכר רק יצאה לישע עמך ללמד יהודה מכמה ודעת, ולבני ציו; היקרים מליצת שסה קדשנו במגד׳ ירחים אשר כהנה שלישים במועצת ודעה. אן> כי מראש ידעה ומלפנים לפניך נגלה ני אך בדמעה תקצור עמל ידיך, ומענו האסון! הביתה מאשר ידעה הרנה; ננל זאה השלכת נפשך מנגד לפזר כסך וכקפך עליהם, ועתה על רוב חסדך רנה עליך המשטמה וירונו וישעמו אותך נעלי חצים . לשוא זכוה נגור כפיך, ולריק רחצת לפניהם ננקיון אח נפשך נכרך שני ממג״י, אתה לשלום המה למלחמה! — אנל אל ירע זאת בעיניך ידידי! כחנלך כן מנת חכמי לב גישורו!׳ מושכים נשנט סופר בישראל. כ׳ הטוב טוב אתה מהמלין הנשגב המפואר אשר שם לי על פני כל חוצות הרב מ׳ מנחם מענדל שטערן נ“י, אשר שפת עברית מיה נסיו ובעטו 1 ובכל זאת כל ספריו היקרים והנחמדים אשר סינר, ואשר יחבר לא יניאו ברכה אל ביתו לרווח את נפשו דשן; או הטוב אתה מידידי וידיד כל חכם לב הרב המופלא, מליז מפואר החיץ! אשר כל רז לא אנק ליה מ' שניאור זאקס נ״י אשר נשא הקינה על נספי לאמי: ,כי "הפליט* לא הפליט נפשו מצרתו, "וההמיה" לא חיה את נעלית, וג® "היונה" אשר שלח לא הניאה טרןז לביתו" ואנכי אמלא עוד אח דבריו כי גס "הכנפי יונה" לא נחפה נכסן<, ונתר ״עניא" (מקכתא עניות) עניוחא אזלא! — כ׳ לא כגויי המחברים בעמים גורלינו, להם לבדם יזרח שמש ההצלחה, כי כמעט הולידו רטיוני שכלם פרי חנונה, חים ביום לדתן נסן> ישקלו להם כמוהר הבתולות; לא כן בנות אפי חכמי ישרון הורתם, גס אם אביהן יעדו אותן בעדי זהב וילנישון שש ורקמה, ועטי® תפארת בראשיהן אשר תצלחנה גם למלוכה, נבל זאח אין להן גואל, ואם לא חיתי