Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 55

— 55 — שפע ברכה «שלום אל לאש המשוררים, המאסף כל *לדי העברים לשם ולההלה כמ״ל מענדל שעעלן לעד ’צלח אמן! פנלו ג' שנים שלא זכיתי צהקריב לפניך שנס חודה, מל העונה שגמלחנ׳ וחשס אח שפסחן נין הכוכבים ועשה סננחני ונגדחני נמחנלח כ״ד של,בלחי בשבוע שענלה, וענבה נעיל מפני שישבה׳ עד בה נניח מולדה׳ וכעח אני יושנה בדלך הלוטשים. וכבל שלחחי אל בן דודי כמ״ר שד״ל איזה שיליס ולא ידעה׳ אם הגיעו לידן בלס או מר,צהס, כי זה שנחים שלא ר,בלחי מבחב ידו, ופה השיג לפניך ארבעה שילים, אולי ימצאו מן בעיניך, ואחה שלום וניחן שלום, ודי ׳בחננו ויחחמנו בספל חיים טוניס עם כל ישלאל אבי״ל מחר יום הכפולים הע״ל שנח חלי״ט. השיל הרביעי נפעם אחל כי לא יכלחי, בי זה שעה שלישיה אחר חצוח. שפחמן רחל מורפורגו. .von H. Kahana מכתב שיל״ר! יום ג' כ״נו נישן ת ר י״ט לש״ק. ישמרך ה׳ מכל רע כבוד אדוני אהובי הל* החכם מלי׳ן נשגב ומפואר הוצק חן בשפתיו שמו נודע לתהלה מו״ה מנחם מענדל ששערן נרו יאיר ויופיע ככוכב נוגה ברקיע. לא יום בשורה היום הזה, כי בחג הפסח הזה לא פסח מלאן המשחיח מלבוא בפתחי, והיום טוב נהפך לי לאבל, ושמחה המג ליגון, כי מחה עלי אש ח נעורי, נשלשיס ושבעה לימי חייה, גיוס אחרון של חג, אשה צנועה ויראה ה' לבה וענוגה, בסון רבות בנות חיל לה היה נאוה חהלה מרח ס ל י ׳ ד מ ז״ל. — מאד מאד המל שדי לי, ורבות רעות שנעה לה נפשי בעמק עכור הלזה, משברי ים החלאות הולכים וסוערים עלי ולא ישחקו מזעפם, כי אם ה' לא ישביח שאון גליו, שוא יחמור האדם להחיש מפלט לו מהם. עוד לא נרפא מסן לבבי, ומכחי עודנה טליה מן מות הנן יקיר לי ילד שעשועי חקוחי ונחמתי; והנה נוסן> לו עוד פצע על פצע. — הה מוח האבזר! המעט ממן כי חרגח אח בני בכורי באביב ימי סלדו בי הנפת עחה חרבן גם על אשת בריחי? מדוע לא ימצא לן נאלם׳ פגרי סלל׳ סרב הנר,רבים לפניך בשדה קטל, ולא משנע נפשן בבציר אשר ינצרו לן ישעי ארן כי מפאר עוד גס אמרי נחי שלוה להכותם רסיסים? — הלא ימי הילדות והשחרות הבל המה, וימי הזקנה ימים אין חפן נמו, ואם גם ימי מספר אשר בינותם יוןןלן ניגון ותלאה מה המת עתה כל ימי חיי אנוש עלי סלדו? — היום קמתי מהאין והתנערתי מעפר אבל עוד לני עלי דו׳ ועשתנותי ישוטטו ביצוא ושוב בה ובה ולא אוכל לאספם יחד על בן זבל’ לעו ומעטים. — ומאשר ידעתי כי מצאתי מן נעינין יקירי! אשאל ממן שאלם אחת קטנה: עשה סקי עמדי ועם המתה החסודה הנשירה להדפיס הטורים האלה בספריך, אשר חקוח׳ על האבן אשר שממי לה מצבה למען אם תשקיף ממקום חניון עוזה, המסתתרת עתה נצל שדי, לצבא מרום, תראה כ׳ לא יסף זברה ממני ומזרעה ותהיה זאת לח לעדה כ׳ גס בהפרד גוה מגוי נפשי עודנה קשורה בנפשה.— ועתה אתה היה שלום ומבורך לא תאונה אלין רעה. שלום לן לתורתך לגופן ולכספן כספן אוהבן מור,ירן ומכבדן בלב ונפש חפצה הילל כהל א.