Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 45

45 העולה מכ״ז שכל הפלוגתית מהת״ק ור״א והאמרו לו, הוא רק על תחילת תקנם ריב“), בעוד שהיהה ירושלים בבניינה. — אנל לאחר שנסרנ^גאמח ירושלים והמקדש ע״י הרומים. והמקנאים נאבדו, ולא היה שוס מערער צלל הב״ד הגדול מיבנה, כ״ע מודים שנסעלה יבנה בכל דבריה ומעשיה לירושלים גס בכל עיר שהוא דואה ושומעת ובו', ודברי החכם הר״ר יאםע שרירי! וקיימי! גם לשי הלכוח השונים בהמשנה ברוח שוני הלכוח הראשונים, שהיו עוד משיורי הסופרים, ורוח הקודש מצא משכן נמו — וידעתי כי יש עוד לפלפל בדברים האלה הרבה למען להשוות סוגיות הגמרא בבלי וירושלמי דר״ה, וגס דברי רש"׳ והתי״ס שלא יסתירו לדברינו. ועיין שהר"׳ ף פ״ק דמגילה, והמאור והמלחמות נסוכה פרק לולב וערבה, ובהר"! שם ונר״ס , ובתו״ס סוכה מ״ג ד״ה "אינהו דידעו נקניעא דירחא וכוי ומדברי בולם נראה" שנעלם מהם דברי רשב"׳ בהירושלמ׳ לפי נוסחת הילקוט ודברי הפסיקתא דר“כ — עיין בכל המקומות הללו, ותמצא דרך רחבה להפילפול לטייל נו ארוכות וקצרות, אך אנוכי לא לפלפולא באתי עתה, רק ליישב דברי המשנה הנוסדת על דברי הסופרים, מתקנת ריב";, והרשות בידינו לבאר דברי המשנה אף אם המה מתנגדים לדברי הראשונים — ובמו שהאריכו ב;ה כמה וכמה מחברים. אלה הדברים אשר ראיתי להציע לפניך הקורא, למען תצדק בשפטך אח הקופי ’אסט, מול קמים לנגדו ותקוותי חזקה, בחכמת הרב דושאק, שלא יעמוד על דרנה וכוי, וננ״ד אף בנ״ד דאקראי לא גזרו, כי נ״ד זריזין הן — ור״ה הוסיף לפרש דברי האמרו לו שהוא רק "ועם נ״ד בפני נ״ד." והביא שם ע״ז גס המאמר דבר גמדא וכו', שאין תוקעי! אלא כל זמן שנ״ד יושבי! — והסברא ותשכל נותנת שכל החומרות הללו לא נאמרו רק נב״ד דאקרא׳, אבל בנ״ד קניע לא פקע החיוב והעשה מתקיעת שופר גס מיחידים, בכל מקום שדבריהם ודתם הגיע בקניע דירחא, ומשוס גזירת דינה חלילה לנטל דברי התורה ודבר׳ הסופרים ... ואם תשאלני הלוא איסא במשנת "אבל לא במדינה" ופירש"׳ "לא בירושלים ולא בגבולי!" הרי לך שנזמן שהיו תוקעי! במקדש, אף שגס בירושלים היו יודעי! באותו יום מתקניעא דירחא, נכ״ז לא חית רשאי! לתקוע בשנת? הנני להשיב לך שכנר נתקשה נזה הירושלמי (ר״ה פ״ד ה״א) לפי הניסחא שלפנינו, — וזה לשונו "מעתה אפילו במקום שהן יודעי! שהוא נאחד לחודש ידחה? תני רשנ״י והקרבתם במקום שהקרננוח קרינין" —,מזה אנו שומעי! שכל זמן שלא טימאו הבריוני אח המקדש, אז נהגו הנ״ד של כתנים סילסול בעצמם , ותקנו שתהיה התרועה במקום שהקרבנות קריני!, נאקמכתס על הדרשה והקרבתם במקום שה ק רבנות קרינין, כ׳ שניהם באו לכפר ולרצוח, כי גס השופר נאה (לדברי הרמ״נם) לרצות בשופר ביום הקדוש בו ידי! עמים, וע״כ דרשו כאידך דתני רשב״< "והקרבתם במקום שהקרננות קדינין. אבל ״משחרב נח״מק" והוא לפי דברינו, לא חרב ממש, רק משקילקלו המקנאים ותנריונ׳ בשנאת חינם. ובשפיכה דם נקי, וטימאו גם את ההיכל נדם נקיים, הרי הוא כאילו נחרב נתמ״ק בימיהם, ועוד זאת, כ׳ גם המקנאים הללו נתחלקו ונחפרדו לכיתות שונות, והכת שלכדו את המקדש וההיכל לא היו מניחים להכת אסרת לכניס שמה להקריב ולתקוע, אז קראו סכמי תאמת עם הנביא (ישעיה אי) "למה לי רוב זבחיכם וכי' חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל און ועצרה חדשיכס ומועדיכם שנאה נפשי וכוי." — והקהדרין ובית הוועד שמו את מושבם נהעיר ירושלים, ובעת ההוא תיקן רינ״ז והעמיד הדברים על דברי תורה — (והניח את הדרשה מן והקרבתם וכו', לאמי שבבל מקום שהם יודעי! שהוא נאחד לחודש ידחה להשבת ויהיו תוקעי! נו, ועל כ׳ בזמן ההוא היה תנ״ד קבוע בירושלים ושמה היו יושבי! הבית ועד של נ״ד והיו מעברים וקובעים החדשים, ובעוד היום גדול ביום ההוא מציון תצא חורה ודבר ד' מירושלים, לערים הרואות ושומעות ויכולה לבוא, וע״כ בתקנת רי״נז בירושלים על דברי חורת והוא בהעמדת הדברים בפשוטו על דית, אז ממילא נבלל בהתקנה הזאת גס בל עיר הרואה ושומעה יכו׳ ובהתקנה חדא חיקן לכל המקומות הללו דידעי בבירור מהקניעא דירחא — אבל תקנתו ניבנה, בעת ההוא שירושלים חיה עוד בבניינה, ולפי דברי "תאמרו לו יכו'," לא היה ניבנה בזמן ההוא דק נ״ד דאקראי, ולא היה הכח בידם לקבוע החדשים. וחיובם בתקיעת שופר, "בחודש השביעי נאחד לחודש (ויקרא