Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 44

— 44 — שללי קודם התקיעה לעשות ניס הווננד נירושליס מאנשיהם, ואמר הוא להם "נתקע ואס״ב נדון" — ואסר התקיעה גילה להם הקוד, שננר נשמעת קרן ניבנה, וגס קין ישראל לא נגדע משם, — ואין משינין לאתר מעשה נ״ד הגדול — והנה הח״ק לא שמיע ולא שנירא ליה הדינור מרינ״ז. דתלד חיוב התקיעה בירושלים ע״י יבנה, ואמר נ׳ בזה תיקן לאסר שנסרב המקדש ע"׳ הבריוני, ונעתקו הסנהדרין משם (שימן ני) שיהיו חוקעין ננ״ע שיש נו נ״ד והתקיעה הראשונה יצא משם, וכל מקום ועיר שתהא רואת ושומעת וקרובה ויכולה לביא והתוודע לה הקניעא דירחא ע״י הנ״ד קבוע תוקעי! ג״כ, ולדברי התיק התקנה מרואת ושומעת וקרובה וכוי הוא ג״נ מתקנת לינ״ז לאחר שנסרב המקדש ע״י הבריוני, ונעתקו הסנהדרין משם, כי כל זמן שהיו תוקעין במקדש לא היו חוקעין אן בירושלים, וכדברי רש״י והחו״ס יעו״ש. וכן מוכת מדברי הירושלמי, וכמו שאבאר להלין — ור״א שלא אמר דבר ולא הסי דבר מדברי רבו, אמר "לא חיקן ריב"! אלא ניבנה בלבד" כי כל תקנתו לא היתה אלא ביבנה, ע" י שהושיב שמה אה הסנהדרין ובית הוועד, ועל הסמך מיבנה ■ציווה לתקוע בירושלים(וגם לכל העיר הרואה ושומעת וכוי), במו שנשמע מדבריו, נאמרו «כנר נשמעת קרן ניבנה" — ולדברי ר״א נס בעוד שהיסה ירושלים בבניינה, ובמועד היריבה והנהילה, היסה יבנה יתירה על ירושלים, ני שמה לא היו תוקעי! אלא כל עיר שר&ת ושומעת וקרובה ויכולה לבוא, כי כל שיש בה שלשת דברים הללו הרי היא כענורמן2ל עיר, וכבני העיר ממש, ונכללה בהתקנה חדא, שנסתעפה מתקנת יבנה, אבל בל pc'\ בה שלשה דברים הללו לא היו חוקעין בה, אבל ע״י תקנתו ניבנה, היו תוקמ^ גם במקום ועיר הרחוקה, בכל מקום ועיר שדבר הסנהדרין נקניעא דירחא הגיע ביום האחד לחודש השביעי, וכמו שנשמע מהמעשה דח״ר, שציווה ריב"! לתקוע בירושלים אן באין נ״ד, ואן שהיא רתוקה מיבנה, על הסמך מיבנה, שכנר נשמעת הקרן שמה , כי השלורד ב״ד מיבנה יצאו משם גס נשנה, להודיע הקניעא דירחא, גם להעיר הרחוקה מהראיה והשמיעה, ור״א לעפויי על הת״ק אתא; במאמרם (נ״ב צ״ג) «כל תנא בחרא לספוי׳ מילהא קא אחאי.— ור״א אזיל לעעמו האומר שגס מכשיר׳ שופר דוחה שנת. מכ״ש שהתירו להשלוחי נ״ד לצאת בשבת, להודיע גס להערים רחוקות מהקניעא •ירחח מתשרי ור״ה, וכיוון שנתוודע להם הקניעא דירחא, ממילא לא פקע תיוגס ״מיום הרועה אפילו בשבת." — ומעתה נבוא לדברי «תאמרו לו וכו ׳ ונאמר שהם פליגי על ר״א והח״ק בשתיים, כי המה אמרו שתקנת ריב"! נתפשטה גס בנ״ד דאקרא׳ (וכדברי הרמ״נס בפרושו למשניות יעו"ש). — ועוד זאת אמרו שבעת ההוא — לא היה בח יבנה יפת מב״ד דאקראי, וגם שמה לא היו תוקעי! אלא בפני נ״ד, — וזיהו הפירוש «ועוד זאת היחה וכוי" כלומר לא זו, שבעוד היתה ירושלים בבניינה לא היה כס ב״ד יבנה יפה מב״ד ירושלים, אלא אדרבה ״ועוד זאס היתה ירושלים נעת ההוא יתירה על יבנה ובו׳. — ויוכל להיות שהמה דרשו ופרשו דברי רי״נז נאמדו "בנר נשמעת קרן ניגנה וכוי" לאמור בזה להנ״ב, שאין אנו צריכין לזה בית הוועד כי כנר נשמעת קרן ניבנה. אן. שהעת הס רק נ״ד דאקראי. — כי לא •תכן לאמור שרי״נז הטיל קוצים בעיני הנ׳יב, לחבב בפניהם אח יבנה ואנשיה, אשר עשאו שלום עסאספייניס, ומכרו עצמם ועמס לעבדים להרומיס, המיני האנשים ההם ינקר? והמה יתנו דומיה לרוחם הקנאה והמורדת? אלא שגילה נזה את דעהו שאין אנו צריבין לזה לא סנהדרין ואן לא נ״י הסמוך (סימן גי) סימן ני) ואמר ״משסרב בה״מק* אן כי באמת עודה היחה בבניינה, נקראת חורבת, על בי נעתקו הסנהדרין משם והנריוכי טימאו וחיללו את ההיכל בשפיכת דם נקי, ועיין נמהר״ש איידלין שכתוב כמין זה יעו'ש. — סימן גי) ולפי דרכינו נאמר שעל דעת "אמרו לו וכוי" סמך הר״ין נמה שתיו תוקעי! בבית דינו נר״ה שסל להיות בשנת — עיין נהמאור והמלחמות. — והאלפס׳ היה מפרש כל סוגיות הגמרא ני״ה על המשנה הזאת, הוא רק לשיטת האמרו לו שתתירו לתקוע אן ננ״ד דאקראי, וע״כ הצריכו לחפש הטעם ההיתר התקיעה נם על ספק דיומא. וסיימו "כ׳ מדאורייתא מישרא שרי" אן בשארי שנתית כשאין חיוב בתקיעה .שהיא חכמה ואינה מלאכה" רק רבנן הוא דגזיו ביה משים גזירה